צעדים קטנים לשינוי גדול

שעת בוקר לא כל כך מוקדמת, בן זוגי כבר יצא לשגרת יומו, ואני מתמרנת בין התארגנות לעבודה לבין הלבשות, צחצוחי שיניים, טיול עם הכלבה, תיאום תכניות לאחר הצהריים, הכנת ארוחת העשר…
בתוך שגרת היומיום העמוסה, לא פלא שתחומים רבים מתמסמסים או “נופלים בין הכיסאות”. 
אז מה אפשר לעשות?

כשאני מבחינה בלחמניה הריקה המונחת לפניי אני עוצרת לרגע את רצף הפעולות האוטומטי. הרי תכננתי להציע לילד להחליף את הממרח הקבוע במשהו בריא ומזין, שלא לדבר על לחם מחיטה מלאה. ברור לי שההצעה שלי תענה בהתנגדות נחרצת, ועכשיו, דקות ספורות לפני שעת היציאה מהבית, אני גם לא פנויה למשא ומתן, דיונים והסברים. הממרח המוכר ודל הערכים, אם כך, הוא המנצח. אני מורחת אותו בזריזות על הלחמנייה הלבנה, וטעם מריר של אכזבה עצמית עולה בגרוני.

איך שוב נפלתי למקום הנוח? למה אני עושה לי ולו הנחות? מתי אפסיק לעגל פינות?

שאלות מסוג זה העסיקו אותי מאד לפני שלוש שנים, מלוות בתסכול ובהלקאה עצמית מתמדת. מהר מאד הבנתי שהחוויה הזו, במהותה, היא נחלתם של הורים רבים. אסתכן ואומר שלדעתי אין הורה שלא חווה אותה בתחום כלשהו בחייו.

התקופה בה אנו חיים רוויה במסרים סותרים: מצד אחד, מעודדים אותנו להיות הורים נוכחים בכל אחד מתחומי החיים, לחזק את ילדינו במקומות המאתגרים, להעצים את החוזקות, לתמוך בהם בבניית דימוי עצמי חיובי, לטפח הרגלים טובים בשגרת היומיום ולעזור להם לגבש את זהותם כאנשים ערכיים, מאושרים ומגשימים. 

מנגד, מצופה מאתנו לפעול בזירות רבות בו זמנית, ולתפקד בכולן על הצד הטוב ביותר. אנחנו מצופים לעבוד ולפרנס, להתפתח מבחינה מקצועית, לתחזק בית נקי ומסודר, לטפח את עצמנו, להיות בני זוג טובים, לתרום לקהילה והרשימה עוד ארוכה… 

בתוך שגרת היומיום העמוסה, לא פלא שתחומים רבים מתמסמסים או “נופלים בין הכיסאות”. 

נושא התזונה היה עבורי טיפה אחת בים של אתגרים, אותם מציבה הורות בעידן של ריבוי ציפיות והתמודדויות. לכל אחד מאיתנו יש את תחומי ההורות שאליהם הוא ניגש באופן טבעי ואת אלה הדורשים ממנו מאמצים מיוחדים. 

משיחות עם חברים ומכרים למדתי שהאתגרים אף רבים ומגוונים משחשבתי. חלקם העלו קשיים דומים מאד לשלי וחלקם העלו נושאים שונים לחלוטין. אתגרים, הבנתי, צצים בכל תחום ותחום בהורות: רתימת הילדים לשיתוף פעולה, יצירת חוויות מעשירות ויצירתיות, יחסים בין אחים, הגבלת כמות המסכים ועוד ועוד…

ככל שנברתי בסיטואציות המתסכלות שאליהן נקלענו והעמקתי בחיפוש אחר פתרונות הגעתי למספר תובנות:

ראשית, הבנתי שפשרה היא חלק בלתי נפרד מהחיים בכלל ומההורות בפרט. במקרה הקטן שתיארתי על ארוחת העשר, הגעתי להבנה שאף בחירה שלי לא הייתה אידיאלית באותו רגע. לכל בחירה היה מחיר, וליתר דיוק היה ערך חשוב אחר שמוקרב עבורה: 

יכולתי להחליט שהפעם אני לא מוותרת. יכולתי לעצור הכול, לשכנע, להפציר, לעודד…. לספר על תוספות מגוונות ועל ערכן הבריאותי… במקרה כזה היינו מאחרים, הילדים לגנים ואני לעבודה, ואני הייתי נשארת מתוסכלת. הרי כל כך חשוב לי ללמד אותם להפנים את כללי המסגרת ולכבד זמן של אנשים אחרים.

יכולתי להציב עובדה, להודיע ש”זה מה יש”, אולי גם להרים את הקול, אבל אז הייתי פוגעת בכמה מהערכים החשובים לי ביותר, הקשורים לתקשורת הבינאישית והכבוד ההדדי בינינו. 

יכולתי להקדיש את מעט הזמן שיש לי בבוקר לנושא הכריך וברגע האחרון לגלות, להפתעתי, שבני הצעיר יותר עדיין לא מאורגן. אולי הייתי מחליטה להרים אותו בזריזות לרכב ולנעול עבורו את נעליו בעצמי, ואז הייתי מלקה את עצמי על ששוב לא שמנו מספיק דגש על ערך העצמאות שאנחנו שואפים כל כך לטפח…

הבנתי שאם לא אקבל את הפשרות שלי בהבנה ובחמלה, אם אשאף להתנהלות מושלמת, אהיה לכודה במעגל מייאש וחסר סיכוי של ציפיות ואי עמידה בהן. גם אם מעדתי הבוקר, בפעם המי יודע כמה, בעניין הכריך, יש לי אינספור הזדמנויות לתיקון, וגם כמה סיבות לטפוח לעצמי על השכם, על כל הערכים שהיטבתי לשמר.

התובנה השנייה, ואולי המשמעותית ביותר, הייתה  שלחולל מהפכה גדולה זו משימה מאתגרת מאוד במציאות האינטנסיבית שלנו, ולחולל מספר מהפכות במקביל זו משימה בלתי אפשרית. אני מאמינה שלצעדים קטנים ועקביים יש השפעה עצומה. מספיק שאעזור לבני לחוות ארוחת עשר “חדשה” אחת, שהיא גם בריאה וגם טעימה, ואפילו מלהיבה, על מנת שתפתח לי הדלת לשלל הצלחות בתחום. עכשיו אוכל להציע את המנה הבריאה כחלופה ולשלב אותה בתפריט, בספונטניות או בימים קבועים בשבוע. בנוסף, ההתנסות החיובית בוודאי תהפוך אותו לפחות חשדן ביחס להצעות דומות בעתיד, ותעלה את נכונותו להיפתח לטעמים חדשים, כאשר הם מוצעים לו. 

ככל ששיתפתי את הילדים בהחלטות ונתתי להם לבחור את ה”הרפתקאות” הקטנות שאליהן אנחנו יוצאים, הייתה להם הרבה יותר נכונות לשתף פעולה ולאתגר את עצמם. כך הגעתי לתובנה השלישית, והיא שספונטניות וזרימה זה טוב ויפה, אבל אם חשוב לי לטפל בנושא מסוים, תכנון ותיאום ציפיות מראש יועילו מאד. 

כשביקשתי מהם לטעום מאכל בריא שלרוב הם מסרבים לאכול, נזכרתי במתכון של חברה שלי, לעוגת שוקולד שמבוססת, למרבה ההפתעה, על שעועית. הצעתי לילדים לטעום שעועית בדרך יצירתית ומפתיעה, קיבלתי את הסכמתם ואפילו יצרתי ציפייה. מכיוון שקבענו זאת מראש, יכולתי להיערך, לפנות לעצמי זמן לקניות ולאפייה, ואפילו לשתף אותם בהכנה. דרך התנסויות מסוג זה הבנתי גם כמה חשוב עניין הבחירה. היכולת לבחור בתוך הקווים המנחים של המשימה היא מהותית, הן במשימות כמו זו שתיארתי, שהן יותר טכניות מטבען, והן במשימות מתחומים אחרים, שממוקדות יותר בעולמם הפנימי של הילדים וברגשותיהם. 

אם המשימה היא, למשל, התנסות חוזרת באתגר שלא צלח בעבר, האתגר יכול להיות “לגלוש לבד במגלשה הגדולה”, “לרכב על אופניים”, “לקלוע צמה”, “לפתור בעיה בחשבון”, ועוד ועוד… בהתאם לגילם של הילדים, ניסיונם האישי, העדפותיהם ונטיותיהם. כך או כך, המסר החינוכי החשוב עובר.

גיליתי גם, שלמרות התועלות העצומות של המשימות הקטנות, ולמרות שהחשיפה לחוויות חדשות היא מעצימה ומתגמלת, בתוך השגרה השואבת לא תמיד קל לרתום אותם, וגם אותנו ההורים, לבחור משימה ולהשקיע בה, קטנה ככל שתהיה. כאן נכנס לסיפור רעיון הפיכת העניין ליותר “משחקי”, ויצירת מסגרת קבועה עם טקס קטן שחוזר על עצמו מדי שבוע, והילדים מצפים לו. 

מתוך תובנות אלה פיתחתי את ערכת הקלפים “צעדים קטנים לערכים גדולים”, שמטרתה לחלחל ערכים והרגלים טובים לשגרת היומיום בטפטופים, תוך חיזוק התקשורת המשפחתית ויצירת זמן איכות מהנה. הערכה כוללת חמישים קלפי משימות, שמחולקים לקטגוריות: עצמאות, יצירתיות, חברות, בריאות והגשמה. בכל קלף משימה קטנה ומוגדרת, ועדיין ברובם הגדול של הקלפים מתאפשרות המון אפשרויות בחירה. הילד בוחר את המשימה השבועית שלו ומסכם עם בני הבית במידה וצריך להיערך. חלק מהמשימות דורשות היערכות מסוימת (למשל קביעת היום והשעה שבו ההורים ילמדו את הילד כיצד להפעיל מכשיר מסוים בבית) ואחרות יכולות להתבצע באותו הרגע (כמו למשל להחמיא למישהו אחר). את הקלפים איירתי בדמויות חייכניות וחביבות שיעוררו בילדים את חדוות המשחק.

אני מאמינה שיש לחגוג כל הישג, קטן ככל שיהיה , כי הוא למעשה עוד צעד בכיוון הנכון, והכי חשוב שהדרך תהיה נעימה, מהנה ומקרבת.

*בפיתוח הערכה נשענתי על חוויותיי האישיות, האינטואיציה האימהית הטבעית שלי וניסיוני העשיר בעבודה עם ילדים ובניית הפעלות, וגם נועצתי בחמש נשות מקצוע נפלאות שמלוות ילדים והורים בתהליכים שונים: מאמנת הורים, ילדים ונוער, מדריכת הורים לילדים ומתבגרים, מורה ליוגה ומטפלת ביציבה ותנועה, דיאטנית קלינית ומטפלת בספורט טיפולי.

מחיר מיוחד להורי בדרך לגן לרכישת הערכה – 69 ש”ח בלבד במקום 79 ש”ח לערכת הקלפים
לרכישת ערכה במחיר מוזל לחצו כאן.