חג החירות: החופש להיות ההורים שאתם רוצים להיות

מהרגע שילד נולד, הסביבה הקרובה מנסה לעזור להורים הטריים עם שלל עצות. זה לא מפסיק גם כשהוא גדל, וקורסים על גידול ילדים בכל תחום אפשרי אפשר למצוא היום בשפע. התוצאה היא שאנחנו מאבדים את הביטחון בעצמנו ובאינטואיציה הטבעית שלנו, ולא תמיד פועלים מתוך אמונה שאנחנו מכירים הכי טוב את הילדים שלנו. איך מנטרלים את רעשי הרקע ומתחברים מחדש לקול הפנימי שלנו?

כולנו מושפעים מהסביבה שבה אנו חיים בצורה זו או אחרת. אנחנו לא חיים על אי בודד, ולדעות של אחרים יש השפעה עלינו, לטוב ולרע. אבל לפעמים אנחנו קצת מאבדים את הקול הפנימי שלנו, מתחשבים יותר מדי ב”מה יגידו”, ופועלים לפי איך שאנשים אחרים בסביבתנו פועלים, ולאו דווקא לפי איך שאנחנו היינו רוצים לפעול. זה נכון במיוחד בתחום ההורות – כמה פעמים נהגתם עם ילדיכם כפי שראיתם הורים אחרים בסביבתכם נוהגים, או כפי שאימכם או חמותכם מצפה שתנהגו, גם אם זה לא בהכרח מה שאתם מאמינים בו? חג הפסח הקרוב הוא הזדמנות לצאת לחירות בחיים האישיים והמשפחתיים שלכם, להיות ההורים שאתם באמת רוצים להיות, תוך חיבור לאינטואיציה ולקול הפנימי שלכם ולא של הסביבה. 

הדרך לעשות את זה היא קודם כל באמצעות חיבור אמיתי לעצמכם, באמצעות אמונה בעצמכם שאתם מכירים את הילדים שלכם הכי טוב מכולם, ואתם אלה שיודעים הכי טוב מה הם צריכים. כן, יותר טוב מחמותכם שגידלה ארבעה ילדים, וגם מהשכנה שהילדים שלה נראים תמיד מאושרים, כאילו יצאו מפרסומת לערוץ החיים הטובים. 

לפעמים שפע הידע מבלבל אותנו

אינטואיציה הורית לא נולדת מיד כשהילד נולד. למעשה, בעידן של היום, שעל כל תחום ותת-תחום יש קורסי הכנה, עם כל השפע אנחנו עלולים קצת להתרחק מהאינטואיציה הטבעית שלנו. זה מתחיל כבר בהריון – מלמדים אותנו מתי להגיע לחדר הלידה, איך לנשום, מתי להרפות ובאופן כללי איך ללדת. אחר כך מלמדים אותנו איך להניק ואיך להרדים את התינוק, וזה ממשיך עם קורסי הורות במגוון תחומים, גם כשהילד גדל. אז נכון שבהיעדר השבטיות של פעם, כשנשות הכפר היו מעבירות את הידע הטבעי מדור לדור, אנחנו חסרים את הידע הבסיסי, וללמוד זה מבורך. אבל זה גם מרחיק אותנו מהאינטואיציה הטבעית שלנו, מהביטחון בעצמנו שכשיגיע הרגע שבו נצטרך לפעול, אנחנו נדע מה לעשות.

התרחקות מהאינטואיציה ומהקול הפנימי שלנו מושפעת גם מתהליך ההתבגרות המודרנית ומהעידן שבו אנו חיים, שבו הדגש הוא על עבודה אינטלקטואלית וצבירת ידע דרך הראש, ופחות דגש על הרגש. האינטרנט והרשתות החברתיות בפרט העצימו את זה, עם האפשרות לחפש מידע על כל דבר אפשרי, ולהיחשף לשלל תוצאות, דעות וקולות של אחרים. כפועל יוצא, לפעמים השפע מבלבל אותנו, ובמקום לסמוך על עצמנו אנחנו מנסים לאמץ התנהגויות של אחרים בסביבתנו.

להסתכל פנימה ולהקשיב לבטן

כדי להתחבר מחדש לאינטואיציה ולקול הפנימי הטבעי שלנו, עלינו פשוט לעצור ולהקשיב להם. בכל פעם שאתם נמצאים בסיטואציה הורית – וזה מתחיל כבר לאחר הלידה – נתקו לרגע את קולות הסביבה ואת רעשי הרקע, ושאלו את עצמכם מה אתם חושבים שיהיה הכי נכון לילד שלכם, איך אתם חושבים שיהיה הכי נכון לפעול בסיטואציה. זה לא אומר שתוותרו על עצות של הקרובים אליכם שאתם סומכים עליהם, אבל תוכלו להקשיב לעצות הללו בביטחון, מתוך ידיעה שאלה רק עצות, ושהתשובה מה לעשות ואיך לפעול נמצאת בתוככם, אם רק תסתכלו פנימה ותקשיבו.

אם אתם נוהגים לפעול בחיים מתוך הראש, נסו לתרגל פעולה דרך הרגש: התחילו עם פעולות פשוטות, עם קבלת החלטות בסיטואציות יום-יומיות שלאו דווקא קשורות בילדים שלכם, כשהרגש הוא מה שיניע אתכם ולא השכל. ככל שתתרגלו זאת יותר, יהיה לכם קל יותר להתחבר לקול הפנימי שלכם גם בתחומים אחרים ובהחלטות גדולות יותר. 

כדי ללמוד איך לעשות את זה תוכלו להתבונן בילדים שלכם: ילדים פועלים באינטואיטיביות, מתוך חיבור ללב, לשמחה ולרגש שלהם, נטולי פחד או חשש ממוסכמות חברתיות שטבועות בנו, המבוגרים. בפעם הבאה שתעמדו בפני סיטואציה הורית שבה תהססו איך נכון לכם לפעול, נסו להיות קצת ילדים בעצמכם, להתחבר לרגש שלכם ולתחושות הבטן, ולהקשיב פחות לקולות הסביבה. סמכו על עצמכם שאתם יודעים הכי טוב.