גן אנתרופוסופי או גן מונטסורי? 4 הבדלים מרכזיים בין גישות החינוך

לגן ילדים בגישת החינוך המונטסורית יש דברים במשותף עם גן ילדים בגישת החינוך האנתרופוסופית, אך יש גם לא מעט שוני והבדל בין שתי הגישות. רכזנו לכם את כל מה שאתם צריכים לדעת.

רובנו שמענו על הזרמים השונים בחינוך, בראשם החינוך האנתרופוסופי וגישת החינוך המונטסורי, אבל כמה מאיתנו באמת יודעים מה זה אומר ומה ההבדל בין שתי הגישות? כדי לעשות סדר בדברים כדאי להבין תחילה מה עומד מאחורי כל גישה; החינוך האנתרופוסופי (גישת וולדורף) נולד בתחילת המאה ה-20 ע”י המחנך האוסטרי רודולף שטיינר, ובמרכזו ראיית הילד כישות מתפתחת, ואת הילדות כתקופה משמעותית וחשובה בפני עצמה, ולא כפרוזדור מעבר אל פרק הבגרות. בהיבט הזה הגישה האנתרופוסופית דומה לגישה המונטסורית שפיתחה בתחילת המאה ה-20 ד”ר מריה מונטסורי, רופאה ומחנכת איטלקייה, שכן שתי הגישות מתייחסות את הילד בראייה הוליסטית של גוף-רוח-נפש, כשהוא במרכז. הדגש בשיטות אלה הוא לא על מהירות, תחרותיות או הישגיות, אלא על פיתוח כישוריו ויכולותיו של הילד בהתאם לשלב שבו הוא נמצא, ועל חינוך אקטיבי שבו הילד בעמדת הלומד והחוקר, ולא בעמדה פאסיבית שבו הוא לומד מדמות של מורה. 

שתי הגישות מתייחסות לעניין החינוך כאל תהליך שנמשך כל החיים ולא כאפיזודה חולפת, ומתייחסות לילד בכבוד. שתיהן עושות שימוש בחומרים מהטבע כמו עץ, פועלות על גירוי החושים של הילד ורואות חשיבות ביצירת סביבת למידה טבעית ורחוקה כמה שיותר מאמצעים טכנולוגיים.

אז מה בכל זאת ההבדל בין החינוך האנתרופוסופי לחינוך המונטסורי? 

1. תפקיד המחנך. בחינוך האנתרופוסופי תוכנית הלימודים מורכבת משלושה שלבים: גילי 0-7 (שלב החיקוי), גילי 7-14 (שלב הדמיון) וגילי 14-21 (שלב השיפוט העצמי). כל שלב מורכב מ-7 שנים, ונחשב מחזור התפתחות רוחנית. בשלב הראשון המורה מחויב לעבוד עם אותה הקבוצה בכל 7 השנים, מה שהופך אותו לדמות דומיננטית ומשמעותית בחיי הילדים ובהתפתחותם. בשיטת מונטסורי לעומת זאת תפקיד המחנך הוא יותר בליווי ובהדרכת הילדים במסע התפתחותם ובתהליך חינוכם. הוא לא מכונה מורה והוא לא נמצא במרכז. 

2. האביזרים החינוכיים. בגן מונטסורי לא תמצאו צעצועים רגילים אלא אביזרים מיוחדים לפיתוח החושים והשרירים, שפותחו במיוחד עבור השיטה. האביזרים נועדו לתמוך בביטוי העצמי של הילד ובתהליך ההתפתחות שלו, והם מותאמים לשלב שבו הוא נמצא. בגן אנתרופוסופי יש צעצועים, אך אלה עשויים חומרים טבעיים שצורתם יותר אמורפית ולא מאוד ברורה, למשל בובה בעבודת יד בלי תווי פנים, במטרה לעודד ולפתח את הדמיון של הילד, שכן הדמיון נחשב לגורם קריטי בהתפתחותו האינטלקטואלית. 

3. הפילוסופיה החינוכית. שטיינר, מפתח הגישה האנתרופוסופית, האמין שלילדים יש דמיון מפותח באופן טבעי, ולכן הלמידה שלהם מבוססת בעיקר על סיפורים ופנטזיה המעודדים לפתח את הדמיון. מפתחת הגישה המונטסורית, ד”ר מונטסורי, האמינה דווקא שהילד תמיד יעדיף לחקות את הפעילות האמיתית של המבוגרים מסביבו, ולכן גם משחקי הדמיון שלו יהיו כאלה הקשורים לעולם האמיתי. 

4. סדר היום. בגישה המונטסורית יש סדר יום מובנה, אבל כזה המאפשר הרבה חופש, מרחב ותנועה. הילדים חופשיים לחקור ולבחור בעצמם בפעילויות, בקצב שלהם, מתוך כוונה לעודד את העצמאות. הילדים מתנסים גם בפעילויות מעולמם של המבוגרים כמו שטיפת כלים, בהתאם ליכולתם ולשלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים. בגישה האנתרופוסופית הדגש החינוכי הוא על התעוררות שכלית, וסדר היום הוא מובנה וקבוע. הוא כולל בין היתר משחק חופשי ויצירה, עם דגש רב על אמנות וטיפוח הפן הגופני, והתפיסה היא כי החזרתיות מחזקת את הביטחון של הילד ומקנה לו יציבות.

לצפייה בגנים בגישה המונטסורית לחצו כאן

לצפייה בגנים בגישה האנתרופוסופית לחצו כאן