גבולות

בעבר היינו חלק משבט, מחמולה, הייתה חניכה והיה ליווי צמוד במעבר המשפחתי מזוג להורים. היום אין תהליך חברתי שכזה והכל נעשה רחוק ועצמאי יותר. אז מה אפשר לעשות כדי לצלוח את השינויים המשפחתיים? כמה אתם קרובים או רחוקים ממשפחות המוצא שלכם? קחו נשימה ובואו רגע נדבר על זה. המעבר להורות וראשית ההורות מעט מבלבלים בכל מה שקשור לקרבה או למרחק

*לפני כשבוע הצטרפתי לשיחה באחד הגנים, עם אמא חדשה שבאה להתרשם מהגן.* נכנסו לגן, אמא וילדה קטנה, כבת שנתיים. רק נכנסו, והילדה כבר שועטת קדימה בריצה לעבר מרכזי המשחק השונים. התיישבנו סביב אחד השולחנות בגן. האמא - "תראי, תכל'ס, מה שהכי חשוב לי זה האוכל. אני טבעונית. בעלי טבעוני, והילדה טבעונית מלידה. היא לא מסוגלת לאכול בשר, ביצים וגבינות." בזווית

סיפור על פחד, על תחושת חוסר, קושי. סיפור על חשש לא לתת לילדים את מה שהם מבקשים, רוצים. פחד לגדל אותם בתחושה של "אין, של "ריק". פחד מאכזבה. פחד לגרום להם לא לאהוב אותנו. מה יקרה אם לא יקבלו את מה שרוצים? מה יקרה אם ירצו חדר לבד, אבל אין לנו אפשרות לעבור לבית גדול יותר? מה יקרה אם לא