קודם כל חשוב להבין מתי וכיצד ילדים רוכשים שפה ילדים רוכשים ולומדים שפה משמיעה, התנסות בשימוש בשפה והשתתפות באינטראקציות חברתיות וחווייתיות. שפה הינה מערכת מוסכמת של סמלים הכוללת את המילים והחוקים הדקדוקיים וצירופם לכדי משפטים. ישנם שלבים שונים בהתפתחות השפה, עד גיל שנה הילד אמור להפיק מלמולים והברות מגוונות, לשחק במשחקי "קו- קו", להגיב לקריאה בשמו, להצביע ולהשתמש במחוות. לקראת

מהו תפקידו של קלינאי התקשורת? ישנן סיבות רבות ומגוונות מדוע פונים לקלינאי או קלינאית תקשורת. זהו תחום טיפולי המסייע בין היתר בהתמודדות עם עיכוב בשפה, בדיבור ובתקשורת. כאשר קיים קושי שפתי או תקשורתי קשה מאוד להעביר רגשות, מחשבות, רצונות או להשתלב בחברה - כל אלו עלולים להוביל לתסכול, לכן קיימת חשיבות עליונה לאיתור מוקדם של הבעיה. תפקידו של קלינאי התקשורת

בעיניי, חיפוש גן והמעבר למסגרת נוגע בשאלות של 'בית'.. באופן לא מודע, אנחנו שואלים עצמנו מה המשמעות של בית עבורנו? כמה מזה אנחנו מצליחים לספק לילדינו במרחב הבית שלנו? והאם אכן קיים גן כזה שיהווה 'בית שני' ושותף אמיתי שלנו ההורים בהקניית המרחב הזה לילדים שלנו? מרבית ההורים בבואם לחפש גן יבקשו מקום מכיל, שרואה את הילד/ה כאינדיבידואל, מעניק לו/ה

אחרי הגדילה המהירה של תחילת החיים חלה התמתנות בגדילה, דבר שמביא לירידה בתיאבון. בנוסף לכך, סביב גיל שנה ומעלה הפעוטות מתחילים לגלות את העדפות הטעם האישיות שלהם ובודקים עם עצמם מה הם אוהבים ומה לא, תהליך שיכול להיות מלווה בסוג של ״בלאגן״. הורים רבים נתקלים במצבים בהם הפעוט מסרב למזונות שאהב קודם או מבקש שוב ושוב את אותו המזון האהוב

עקרון מס' 1 - ליצור הקשרי שינה: תינוקות וילדים אינם מבינים את משמעות הזמן ולכן תפקידנו לעזור להם להבין זאת. נוכל לעשות זאת ע"י אמצעים מלאכותיים שיכולים לסמן להם וליצור אצליהם הקשרי שינה שיובילו לשינה טובה יותר. למשל: הקשר שינה למיטה - חשוב שילד ירגיש שטוב לו בחדר ובמיטה שלו. לכן לא מומלץ לשלוח ילדים לחדר לעונש, אלא לתת להם לשחק

פגשתי הורים מאוד יצירתיים: הורים שאומרים לילדים שלהם משפטים מגוונים, כמו: "לך תחפש בית אחר". "לא תמצא משפחה יותר טובה מאיתנו". ויש הורים שאומרים "בוא, אני אעזור לך לארוז את התיק". יש הורים שמתעלמים לגמרי מהאמירה, מאפשרים לילד לצאת מהדלת ולעשות את שלו. ויש הורים שנשארים חסרי אונים ופשוט לא יודעים מה לעשות. אני רוצה להציע לכם אפשרות אחרת: כשילד

אז שניה, תנשמו עמוק. קודם כל תזכרו שאתם לא לבד. זה קיים בכל המשפחות. אני הולכת להעניק לכם עכשיו חמישה טיפים שיעזרו לכם לעבור את המריבה הבאה של הילדים שלכם, קצת יותר טוב מהפעם הקודמת. בשלב הראשון, תשאלו אותם: אתם רבים או משחקים? רוב הסיכויים שהם יגידו לכם שהם משחקים. התפקיד שלכם הוא לאפשר להם את זה ולזכור שהמשחק הזה

ישבתי עם חברה קרובה לקפה. היא הייתה נסערת למדי בשל אירוע שקרה בעבודה. ישבה מולי ודיברה. תוך כדי השיחה, החלה לבכות. ואני הרגשתי את העצבים עולים ואמרתי בתקיפות: ״די, די, די לבכות... אבל למה את בוכה? אין סיבה לבכי... תעצרי את הבכי. תעצרי, אני לא מבינה אותך...״ *** הזוי, נכון? עד כמה הזויה נשמעת לכם הסיטואציה הזו? אז נכון שלחברה

 גמגום אצל ילדים מכונה גמגום התפתחותי גמגום היא הפרעה בשטף הדיבור אשר מתבטאת בחזרה על מילים והברות ומפריעה להפיק דיבור רציף ושוטף. זוהי תופעה שכיחה למדי בקרב ילדים בני 2-5 שנים. בגילאים הללו מופיע לעיתים חוסר שטף "טבעי" אשר נובע לרוב מהפער בין הרצון של הילד להסביר את עצמו במילים לבין היכולת שלו להפיק משפטים מורכבים. כלומר, קצב החשיבה של

רוב ההורים משתדלים להקנות הרגלי אכילה בריאים לילדיהם. כשהילדים עדיין במסגרת הביתית וההורים הם אלה שאחראים לתפריט, הם מרגישים שהשליטה על תזונת הילדים נמצאת בידיהם. אבל יום בהיר אחד הקטנטנים גדלים והולכים לגן. בשלב זה הורים רבים חוששים שההחלטות התזונתיות בגן לא יעלו בקנה אחד עם הגישה שלהם, והם מנסים להשפיע דרך הגננת על תזונת הילדים בגן או להיפך, פשוט

על מנת להקל על סיטואציות של פרידה (גן חדש, יציאה של ההורים, הישארות עם סבתא/בייביסיטר) ניתן לחשוב ולהמציא "טקס" כלשהו שיחזק את הילד, יפחית את החרדה שלו ויגרום לו להאמין שהפרידה אפשרית. למשל- לחיצת יד סודית שמעבירה כוחות, שלוק ממשקה קסמים שנותן כוח, "משפט/דקלום כוח" שאומרים ביחד, חותמת על היד, נשיקת קסמים, פריט מסוים שנשאר בתיק ומעניק כוחות וכו'... כדאי

 כל כך הרבה הורים הגיעו אלי בשנים האחרונות עם קשיי פרידה של ילדיהם בבואם מדי בוקר למסגרת החינוכית, דואגים ומוטרדים ומחפשים מענה. היכולת של ילד להיפרד קשורה לפיתוח הנפרדות, קשורה ליכולת של ההורה להציב גבול וליכולת של ילד לסמוך על ההורה. פרידה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, היא לא מכוונת להרע, ולהורים יש משקל גדול באופן בו הם פועלים ובמסרים

ריבים בכלל וריבים בין אחים בפרט התקיימו מאז ומעולם, מריבות בין אחים הן חלק ממרקם יחסים מגוון ומורכב המתקיים בין אחים במשפחה. על מה רבים? על משאב אחד ששניים (או יותר) מעוניינים בו, לדוגמא: טלוויזיה, מחשב, משחק, בכורה, אהבה, יופי, חוכמה, על אהדת ההורים וכו'. אולי זה נשמע מוזר אך גם במריבות הילדים מרוויחים. לומדים לעמוד על שלהם, לנהל משא

תחרות עם האם, זה לא דמיוני האב הוא האהבה הראשונה בחיי הילדה. בשנתיים הראשונות לחייה, האב מאפשר לבת להתייחס ל"אחר" (עוזר בבניית הזהות הנפרדת מהאם). על פי גישתו של פרויד, קשר אב-בת הינו אחד מהיסודות להתפתחות הנטייה המינית של הבת בחייה הבוגרים. הקשר מעניק את היסודות לתהליכי ההתפתחות הרגשיים והחברתיים של הבנות, נפוץ מאוד לשמוע ילדות קטנות אומרות: "אני החברה של

ברמת השיח- דברו איתם על מה נעים להם ומה לא, דברו איתם על עוצמות (קול, מגע), תדגימו את העוצמות הללו ותשקפו את התחושות שלהם כתוצאה מכך. ברמת הפרקטיקה- תציגו בפניהם אופציות שונות להירגעות ותתרגלו איתם ,תחילה בזמני רגיעה וויסות ובהמשך גם בזמנים סוערים. אפשר ומומלץ להשתמש בעזרים מוחשיים ( "קופסת הירגעות", "מד עצבים", פרצופי רגשות מתחלפים וכו'....) וכדאי גם לשתף

קרה לכם שביקשתם מהילדים "לא לקפוץ על הספה" והם קפצו? "לא לשפוך מים על הרצפה" והם שפכו? "עכשיו הולכים לישון" והקטנה סרבה? אז איך ניצור שיתוף פעולה מבלי להרגיש תקליט שחוק... בכל פעם שאתם רוצים להגיד לא או שיש לכם הרגשה שהתשובה תהיה לא, עצרו והציעו לילד שתי אפשרויות ששתיהן מקובלות עליכם, לבחירתו. את רוצה לקפוץ על טרמפולינה או על

**טייק 1** היא ישבה מולי. אמא צעירה לשני בנים בגילאי 5 ושנתיים. הבן הגדול, רכושני מאד. שתלטן. מנהיג. בגן הוא זה שמחליט מי ישחק איתו, כמה ישחק איתו ובאיזה משחק ישחק. - אבל, תקשיבי – המשיכה – אם הוא ימשיך להיות כזה שתלטן, אם הוא לא ילמד לוותר ולהתפשר, מה שיקרה בסוף, זה שאף אחד לא ירצה להיות חבר שלו

באחד מהגנים שאני מדריכה, יצא לי לראות השבוע חגיגת יום הולדת. אחת מהברכות שברכו שם את הילד היתה: "שתמיד תקשיב ותשמע בקול אבא ואמא"... ברכה נורא יפה עם ערך רב. אבל למי היא בעצם מכוונת? את מי אנחנו מברכים? לא את הילד..... ברכה כזו היא שיר הלל להוריו.  הם החכמים, היודעים, הם אלה שיכולים הכל, גם את הדילמות והמצוקות וטרדות