החזרה לשגרה אחרי החג היא קשה, זה אומר להתחיל ולהניע את עצמנו מחדש, ליזום, לפעול ולתפקד. וזו מחשבה מאוד חשובה, כי אם לנו כהורים החזרה לשגרה קשה - אז שווה לעצור ולחשוב - כמה היא יכולה להיות קשה בשביל הילדים שלנו. חזל"ש!!! תודו בזה, גם לכם היה קשה לחזור לשגרה אחרי חופשת פסח? רובכם מהנהנים עכשיו, אני יודעת. אז אני

הימים הקרובים מעמידים אותנו בהרבה סימני שאלה. לא להכול יש לנו תשובות, לא כהורים ולא כמבוגרים. אלו ימים שבודקים את היחסיות שבחיים שלנו, ימים שיכולים לטלטל את ההסתכלות על החיים, והם יכולים גם להעלות שאלות על מה זה בשבילי להיות ישראלי או יהודי בימים אלה. כהורים, אלו ימים שלא קל להיות בהם הורה. עולות שאלות כמו – איך זה היה

חופשת פסח כבר באוויר ורבים מאתנו מתכננים את הבילוי המשפחתי. חופשה משפחתית יוצרת זיכרונות וחוויות של ביחד אך יכולה גם להיות מקור לריבים ותסכולים... כדי להיערך נכון ובצורה הטובה ביותר כדאי להתכונן בהתאם 😊 "זאת הפעם האחרונה שאני נוסע אתכם לטיול, אני מצטער על הרגע. עושים בשבילכם, דואגים לקחת אתכם למקומות הכי יפים ומושקעים ואתם בכלל לא יודעים להעריך. כמה

בכל בחירה יש ויתור, לא הבחירה היא שכואבת, אלא הויתור שכרוך בה. רוב הקשיים ו״המלחמות״ שלנו עם הילדים, הם בגלל התסכול שהם חשים בעקבות הויתור. אם נרצה או לא, אם במודע או שלא, בכל רגע נתון אנחנו בוחרים: אם להרים או להוריד את היד, מה לאכול, כמה לאכול, אם לקום בבוקר מהמיטה או להישאר בה, אם ללבוש את הג’ינס הכחול

מאת: אורית זץ, פסיכולוגית קלינית חברה בקבוצת הפייסבוק נפש הילד - פסיכולוגים עונים להורים הקיץ מתקרב ועימו עונת הגמילה מחיתולים. הדבר החשוב ביותר בתהליך הגמילה הוא סבלנות. זה לא תמיד פשוט, יש נסיגות, פספוסים ותסכולים של הילדים וההורים ואלו הם חלק מובנה בתהליך. ככל שנקבל אותם, כך נוכל לאפשר לתהליכי הגמילה הטבעיים להתרחש.בתהליך הגמילה נסייע לילדים לבטא את הצורך ללכת

אנו יודעים שאופיו ועתידו של הילד נקבע במידה רבה במהלך השנים הראשונות לחייו.אז על אלו ערכים אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו? ואיך ניתן להם מספיק כלים להתמודד עם "החיים שבחוץ"? האם אפשר להגיע למצב שבו אנו ההורים רגועים לגבי עתידם של ילדינו? האם זה באמת אפשרי? הבת שלי, בת 22, עברה לגור בעיר הגדולה, שכרה דירה עם שותפים ועובדת כמלצרית

בבוקר פורים אפשר לראות אותם ברחובות העיר, כמו פטריות אחרי הגשם, ילדים קטנים וגדולים, מחופשים בשלל צבעים ובדים, פניהם נרגשות בדרכם אל מסיבות הפורים השונות. מה יש בפעולת ההתחפשות בפורים שמעוררת לרוב התרגשות גדולה? והאם רק בפורים אנו עוטים על עצמנו מסיכות...? פעולת ההתחפשות מוכרת לא רק מפורים. לרבים מאיתנו, הורים לילדי גן, ישנו ארגז תחפושות בבית ופעמים רבות ילדינו

למה כל כך קשה לנו כאימהות להגיד – עכשיו אני!בשיחותי עם אמהות בחופשת לידה, הרבה פעמים עולה הקושי שלהן לפנות זמן לעצמן. חופשת הלידה יכולה להפוך לתקופה שבה תעניקו לעצמכן חוויות חדשות, מלמדות ומפתחות אישית וגם תוכלו לעשות דברים שאתן אוהבות. אחד הדברים שאני ממליצה בחופשת לידה הוא להצטרף לקבוצת אמהות.בשיחה שקיימתי עם אמא בחופשת לידה הצעתי לה להצטרף לקבוצת

בעבר היינו חלק משבט, מחמולה, הייתה חניכה והיה ליווי צמוד במעבר המשפחתי מזוג להורים. היום אין תהליך חברתי שכזה והכל נעשה רחוק ועצמאי יותר. אז מה אפשר לעשות כדי לצלוח את השינויים המשפחתיים? כמה אתם קרובים או רחוקים ממשפחות המוצא שלכם? קחו נשימה ובואו רגע נדבר על זה. המעבר להורות וראשית ההורות מעט מבלבלים בכל מה שקשור לקרבה או למרחק

מה התפקיד שלנו ההורים בגידול וחיבור הבנות שלנו לרגשות ולרצונות הפנימיים שלהן? אם חשוב לנו לגדל את בנותינו שיהיו נשים שמחוברות לרצונות שלהן, שידעו לפעול ולחתור לספק אותם, נשים שלא יחששו לומר: "לא רוצה", או "לא מתאים לי".... אזי לנו כהורה, כאמא, כאשה, יש תפקיד חשוב ומשמעותי בכל התהליך הארוך הזה, כבר היום.  אני מזמינה אתכן לקרוא את הפוסט שכתבתי

קין והבל. יעקב ועשיו. יוסף ואחיו. נושא האחאות מעסיק אנשים מאז ומעולם, עוד מסיפורי התנ"ך. מי מאיתנו, שיש לו אחים או אחיות לא חווה את המורכבות ביחסים אלו? יחסים שמלווים לא פעם בעוצמות רגשיות גבוהות – החל מרגשות חיוביים וכלה ברגשות שליליים וטעונים. יחסים שמעלים תחושות של אהבה, קירבה והבנה ללא מילים, בצד תחושות של תחרות, קנאה, כעס, קיפוח או

ללמד ילדים צעירים לקחת חלק בעבודת הבית דורש זמן, סבלנות, עבודה והתמדה. בקיצור, זו לא מעט טרחה. למה בכל זאת להשקיע בזה? אז זהו, שיש סיבות טובות. ראשית, ביצוע של מטלות בית מלמד ילדים מיומנויות של ארגון ותכנון של רצף של פעולות. אפילו מטלה פשוטה, כמו לטאטא את הרצפה, דורשת לארגן את הכלים הנדרשים, לפנות כיסאות ולתכנן את העבודה במרחב

חג ט"ו בשבט הגיע וזו הזדמנות נפלאה לחגוג יחד עם הילדים את החיבור לאדמה ולהשיב לה על כל מה שהיא נותנת ומאפשרת לנו בחיי היום יום. שמי יותם קפלן, גדלתי ביוקנעם המושבה, אני חי ונושם את האדמה כל חיי ומעל 10 שנים עוסק בתחום תכנון והקמת גינות ולחג ט"ו בשבט משמעות מיוחדת עבורי. כשחגגתי לראשונה את החג עם יובל הבן

פ-ו-ר-י-ם 1990:  איזה חג ! חג גדול לילדים (וליהודים). זוכרת אותנו בתור ילדים, איך היינו מתרגשים לקראת *היום* הזה, מחכים כל השנה ל *יום* הזה, מכינים תחפושות מושקעות, איפור, אביזרים, חושבים, יצירתיים, הכל מתוקתק, מדוייק עד הפרטים הכי קטנים - ובעיקר את תחושת הציפייה ל *יום* הזה. אני זוכרת שאחיי ואני היינו מקדישים אחה"צ שלם לקנייה ואריזה ייחודית ומושקעת של

הורים רבים מתלבטים בשאלה כיצד לייצר שיחה משמעותית עם ילדים צעירים. הם רוצים לדעת כיצד עבר היום על ילדיהם, להיות חלק מעולמם הרגשי והחברתי ולהרגיש קרובים אליהם. כיצד ניתן להרחיב ולהעמיק את השיח עם ילדים צעירים? בתור התחלה שתפו אתם אותם באירועים וחוויות שעברו עליכם במהלך היום, ספרו להם משהו שהיה לכם נעים ודבר מה שהיה פחות נעים, קצת על

כשאני חושבת על סצינות מוכרות בהן מבוגרים קוראים ספרים לילדיהם, חולפים על פניי זכרונות רבים – חלקם אישיים, כנכדה או ילדה שקראו לה סיפור, או כאמא שמקריאה לילדיה, וחלקם בנאליים, פחות אישיים, קשורים לסרט כזה או אחר, לתכנית טלוויזיה כזו או אחרת. מה שבטוח, הוא שעצם הסצינה של הקראת סיפור כמעט תמיד מעוררת חוויה רגשית, שפעמים רבות קשורה לילדות המוקדמת

בעידן הנוכחי, בו ילדינו מבלים במסגרות חינוכיות חלק נכבד ביותר מיומם, ברור כי ישנה חשיבות מכרעת לאיכות המסגרות הללו ולאופן בו הן מצליחות (או לא...) למלא את צרכי הילדים בגילאים השונים. איכות המסגרות תלויה, בין היתר, באנשים העומדים בראשן- הגננות. הגננות מנהלות את הנעשה בגן ואת הצוות החינוכי , מתוות את התרבות הגנית, יוצרות את האקלים הגני ואחראיות על המציאות

הטבע האנושי מאופיין בשאיפה להתפתחות, להתגברות ולהגשמה. האדם מסוגל להתגבר כמעט על כל מכשול, ולהמשיך לחתור בתנועה מתמדת ממצב של מינוס למצב של פלוס. קיים מכשול אחד עיקרי אשר חוסם את המאמץ, ואת הכמיהה להגשמה. מכשול אשר מצמצם את התנועה, גורם לנסיגה ולזהירות יתר והוא – הפחד מפני אובדן תחושת הערך שלנו, או בשמו הנפוץ יותר, הפחד מכישלון. אם נצפה