אז מה זה בעצם גן יער?

“חינוך יער” (forest education) הוא גישה חינוכית התפתחותית אשר מציבה במרכז את הטבע ככלי חינוכי וטיפולי. הפילוסופיה העומדת מאחורי חינוך יער יוצאת מתוך נקודת ההנחה שילדים אשר רשאים לחקור באופן חופשי את משאבי הטבע, יפתחו באופן טבעי מיומנויות חיים שונות להם יזדקקו בעתיד לרבות לימודים פורמאליים יותר. מוזמנים לקרוא על יתרונות הגישה ומה זה אומר גן יער.

המודל לגישת “חינוך יער” התפתח בסקנדינביה לפני כ-30 שנה, ומאז נפוץ ברחבי העולם- באירופה, בארה”ב, באוסטרליה, וגם בישראל, בה הוקם גן היער הראשון בשנת 2010 דווקא במצפה רמון המדברית. 
סדר היום בגן יער יכול להיות דומה לסדר היום של גן במבנה והתכנים שלו יכולים להיות זהים, אך הם מגיעים עם זיקה לטבע ודרך השהייה היומיומית בטבע. 

בתחילת דרכי בגן במצפה רמון הייתי עסוק בהתבוננות על היתרונות הרבים שהטבע כסביבת למידה יוכל לספק לילדי הגן באספקטים שונים הקשורים בהתפתחות הילד בגיל הרך, בהתבוננותי על הילדים התחלתי לראות כי בכל מימד הקשור בהתפתחותם של הילדים לטבע יש יתרונות רבים ששום מניפולציה שהייתי עושה בשינוי מבנה הגן לא הייתה יכולה לאפשר לי יתרונות אלה כפי שהטבע עושה ללא כל מאמץ וללא שום מניפולציה שלנו כבני אדם על המרחב – ממש כפי שהוא.

בואו נתבונן על כמה מיתרונות אלה כפי שגם נחקרו לאורך השנים:

היער כסביבת למידה (יתרונות קוגניטיביים)
שכלם של ילדים בגיל הרך מגורה כמעט על ידי כל מה שנמצא מסביבם, וככל שהסביבה מגוונת ודינמית יותר, היא יותר תורמת להתפתחותו. סביבת הטבע, מספקת עושר קוגניטיבי ברמה הגבוהה ביותר, מכיוון שהיא מלאה בפרטים, דינמית ומגוונת ביותר, ויש בה עושר של גירוי לכל החושים- מרקמים, צבעים, ריחות, צלילים ועוד. הטבע מזמן מפגש עם בעלי חיים וצמחים שונים, והסביבה הזו מאפשרת ודורשת צפייה, ריכוז, חקירה, איסוף, מיון, ניסוי ובנייה. כל אלו אינם נחווים על ידי הילדים בהכרח כ”למידה”, אלא כ”משחק”, אך למרות זאת, הם מגרים בצורה חזקה את שכלם, ומניחים יסודות ללמידה אקדמית. 

הטבע כמגרש משחקים (יתרונות פיזיים)
המרחב החיצוני בחיק הטבע, אשר מכיל מיעוט מניפולציות ידי אדם, מציע פעילויות פיזיות רבות כל הזמן- ריצה, קפיצה, התכופפות, חפירה, טיפוס, טיול רגלי, התגלגלות, איזון שיווי המשקל, דילוג, סחיבה, נשיאת משטחים לא אחידים ותיאום קורדינציה. מנעד התנועות של הגוף אותן אנחנו משיגים בהמצאות בטבע גדל, והגוף הפיזי פעיל יותר ובצורות מגוונות.

המרחב כמתווך ומאפשר (יתרונות חברתיים ורגשיים)
המרחב הטבעי הפנוי מעומס של גירויים מאפשר לילדים להיכנס עמוק יותר לתוך העשייה שבה הם נמצאים, בין אם זה פעילות יצירה, גילוף, ניסור או פשוט משחקי דמיון. גם הצוות החינוכי לא עסוק בלהפעיל את הילדים, אלא נמצא על מנת לתמוך בעשייה זו. פניות זו של הצוות מאפשרת כניסה לרבדים עמוקים יותר של עשייה ושל מפגש עם הילדים וכמו כן להתנסות במלאכות מורכבות יותר, אשר על מנת ללמד אותם יש צורך בפניות של הילדים ושל המחנכים.

יצירתיות יש מאין (יתרונות יצירתיים)
בני אדם נולדים עם עולם פנימי, ומקומנו כמחנכים הוא לאפשר ולעודד יצירה מתוך העולם הפנימי הזה. ילד שנתן ביטוי לעולם הזה, חקר אותו והתנסה בהקשבה כלפיו ובנביעה שלו, יפתח מנעד רחב מאוד של יצירתיות. היכולת של ילד לשחק משחק עם שני אבנים וענף, והיכולת שלו לייצר משחקים שונים מאותם חומרים, גורמת להפעלה רחבה יותר של המוח. רוב המשחקים שאנחנו פוגשים היום מגיעים מחוצה לנו, הם לא מתוכינו. כשילד מייצר משחק מתוך העולם הפנימי שלו הוא זוכה לפיתוח היצירתיות, והוא משתחרר מהתלות בקביים חיצוניות. הילד מפתח את שריר היצירתיות. כמחנכים בטבע, נבחר להשתמש במשחקים שיכולים לייצר גשר בין הילדים לבין היכולות היצירתיות שלהם. כיום, עבור רבים מאיתנו חוויית החיים שלנו היא שאנחנו לא יודעים ליצור יש מאין, אלא רק יש מיש. חווית החיים של אדם שיודע ליצור יש מאין, היא חוויה שנוסכת הרבה בטחון. 

קשר בין אדם למקום (התדר של ה”כאן ועכשיו”)
הקשר בין אדם למקום הוא התקשורת של האדם עם העולם- הפנימי והחיצוני. אנחנו יצורים חיים הניזונים מהמפגש הישיר שלנו עם המרחב, מהמגע עם האדמה, הרוח, השמש, המים. כאשר אנחנו נמצאים בחוץ אנחנו מוזמנים להתחבר אל המקום, בו אנחנו מקבלים הזנה חשובה לנו. יש משהו במרחב הטבעי שמזמין אותנו כל הזמן להיות נוכחים ברגע הזה, מפני שהוא נמצא בדיוק ברגע הזה. והרגע הזה מחזיר אותנו למקום שלנו, אל המהות הפנימית שלנו. העובדה שאין גירויים חיצוניים שלא שייכים לרגע הזה, מאפשרת לנו להיות נוכחים. עבור רוב בני האדם, ההמצאות בחוץ מאפשרת חוויית שקט, נחת, נשימה, איזון. 

מייצרי תחושת מסוגלות
למעשה כשאנחנו סוקרים את הרבדים השונים הקשורים בהתפתחות הילד, ניתן לראות שיחד הם מתגבשים לכדי יצירת תחושת המסוגלות. 
מהי “תחושת מסוגלות” וכיצד כל הדברים שדיברנו עליהם יוצרים את התחושה הזאת?
עצם זה שהילדים נמצאים במרחב שלא הוכן עבורם מראש, אלא הוא מרחב שהילדים והצוות החינוכי הגיעו אליו יחד – מאפשר ללמוד אותו ביחד, לקחת עליו אחריות ביחד, ולפעול בו יחד. 
החל משלבי ארגון הציוד שאנחנו סוחבים בבוקר מהעגלה, ועד להכנת האוכל בצורה משותפת, העובדה שהילדים לוקחים חלק בכל שלב ושלב ביום (כולל משימות מורכבות כמו עבודה עם אש), ועצם זה שהילדים בעצמם מחזיקים את הכללים בנוגע לגבולות ולאיך עושים דברים (כמו למשל איך מרימים אבנים) מעבירה באופן ישיר את המסר של “אנחנו סומכים עליך ומתייחסים אליך ברצינות”.
כאשר זה המסר שהילדים גדלים איתו, להבדיל מהמסר שעובר אל הילדים כשאנחנו כל הזמן דואגים לרפד,לרכך ולדאוג עבורם בנוגע לכל דבר, הם מפתחים תחושת מסוגלות. 

ללמוד לנהל סיכונים
בתור מבוגרים, אנחנו מתמודדים עם סיכונים על בסיס יומיומי. רובם שגרתיים, אבל חלקם גדולים יותר. על מנת להתמודד עם סיכונים אלו, אנחנו משתמשים בכושר שיפוט שרכשנו בשנים של נסיונות מוצלחים וכושלים. למעשה, אנחנו עוברים את ימינו בקבלות סדרת החלטות עלות/תועלת, החל מהאם לאכול משהו או לא, וכלה בהאם נספיק לעבור באור הצהוב ברמזור. ילדים אינם נולדים עם היכולת לנהל סדרת החלטות שכזו, וגם לא עם מודעות ליכולות שלהם ולחולשות שלהם, ועל מנת לבסס יכולת ניהולית שכזאת, עליהם ללמוד את יכולותיהם, ובינהן את היכולת לקבל החלטות טובות, על ידי התנסויות וביצוע ניסויים. לימוד הילדים כיצד להעריך סיכונים הוא חלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים בחינוך בטבע, כמו גם כיצד לאתגר את עצמך מעט, אבל לא יותר מדי על ידי סיכונים מחושבים לעומת סיכונים גדולים מדי. המטרה היא שהילדים ילמדו ליזום ולהיות בעלי בטחון עצמי. עצם זה שהילדים מתנסים, לומדים על בשרם למה הם מסוגלים ולמה הם לא מלמדת ניהול סיכונים ומעבירה את המסר של “אני יכול”.

להרגיש בבית בעולם
הרצון שלנו הוא לאפשר לילדים וגם למבוגרים לזכות במתנה הזאת של להרגיש בבית בעולם.
חיבור כזה שנחרט ומתבסס בגוף, מלמד את היכולת להיות. לחזור לכאן ועכשיו. להתחבר אל המסוגלות שלנו ואל הפרספקטיבה. לאהוב את המקום החיצוני והפנימי עם האתגרים והמתנות שהוא מזמן.