מהו חינוך אנתרופוסופי?

בישראל נקרא חינוך אנתרופוסופי גם חינוך ולדורף

חינוך ולדורף רואה את האדם כישות מתפתחת, ואת הילדות כפרק זמן משמעותי ובעל ערך לשם עצמו.

הילדות נתפסת כתקופה של הבשלה, צמיחה פנימית ופיתוח הדרגתי של כשרים, איכויות והבנות.

הילד הוא אדם צעיר ושלם, ישות בהתהוות וצמיחה אל הבגרות, אבל לא מבוגר קטן.

בחינוך ולדורף כל תוכניות הלימודים, המתודות ודרכי הלימוד, הגישה לילד, האווירה הלימודית, סביבת הלימוד וכל שאר האלמנטים של חיי הגן ובית-הספר, מותאמים לשלב ההתפתחותי שבו נמצאים הילדים.

חינוך ולדורף הינו היישום החינוכי לגישה רוחנית התפתחותית הנקראת “אנתרופוסופיה“.

לפי תיאוריית ההתפתחות האנתרופוסופית חיי האדם מתחלקים לתקופות של שבע שנים – שבעונים.

חלוקה זו מקבלת משנה תוקף ב-21 השנים הראשונות לחיי האדם.

בהתאם לתפיסה לפיה יש להתאים את החינוך לשלב ההתפתחותי שבו נמצא הילד

(“חנוך לנער לפי דרכו”, כנאמר בספר משלי),

חינוך ולדורף משתנה בצורה מהותית בין הגיל הרך, גיל בית הספר היסודי וגיל התיכון.

על פי שיטת החינוך האנתרופוסופית: גילאי הגן – לידה עד 7

בגן אנתרופוסופי מוקד הפעילות והעשייה החינוכית מכוון לחוויות החושים, לפעילות גופנית, לעשייה מלאת היגיון, עידוד המשחק החופשי ולשמירה על אווירת הילדות הקסומה שכל כך חשובה להמשך התפתחותו של הילד.
עיקר החינוך בגני ולדורף מתבסס על האלמנטים הבאים:

עשייה– בגיל הרך יש משמעות רבה לגדילה הפיסית של הילדים ולאחיזת השליטה בגופם. רוב המיומנויות המוטוריות נלמדות באופן עצמאי בגיל זה ויש לאפשר לילדים התנסויות רבות ככל הניתן לנוע ולהתנסות בתנועה. התנסות זו הבאה לידי ביטוי במשחק מגוון והתנסויות פיסיות מאפשרת גם לילד בגיל הרך לרכוש ידע רב מתוך ניסוי וטעייה.

על כן, עיקר הפעילות בגיל זה היא פעילות פיסית. פעילות של עשייה. פעילות שמגרה את החושים (אך לא מציפה אותם), פעילות מוטורית, פעילות חוויתית והתנסותית.

כל דבר הנלמד בגן, נלמד דרך עשייה ולא דרך התיאוריה- עבודות גינה, מלאכות יצירה, יציאה לטיולים וכו’.

חיקוי– נקודת המוצא של חינוך ולדורף, הינה כי בגיל הרך הילד לומד ורוכש ידע ונסיון בעיקר על ידי חיקוי ופחות על ידי הוראה. על כן יש חשיבות רבה למבוגרים הנמצאים סביבם, וכל דבר שייעשה ע”י הגננים והגננות ייעשה מתוך ידיעה ואמונה שהם משאירים חותם עמוק אצל הילדים. על כן, רוב התכנים החינוכיים יועברו פחות בצורה דידקטית ובמתן הוראות מהצד, אלא יותר מתוך עשייה של הגננים והגננות עצמה. עשייה זו תגרה את הילד לעשות בעצמו. כאמור בסעיף הקודם-מתוך העשייה והחוויה נעשית הלמידה.

רתמוס והרגלים– בגיל הגן, חלק חשוב מבניית תכנית הפעילות בגן, המרחב והאווירה קשור בבניית רתמוס קבוע והרגלים. החזרה והקביעות בונה בילדים את היציבות והבטחון להם הם זקוקים ביותר, כדי שיהיה להם מרחב שקט ונעים ככל האפשר כדי להתפתח, ובכך זה מאפשר בניית תשתית חזקה לאישיות המתפתחת. בניית הרגלים ברורים וקבועים בונה יכולות של התמדה, העמקה, הפנמה ומעל לכל מרכז פנימי יציב. מרכז פנימי יציב יסייע בידי הילדים להכיל גם מצבים לא מסודרים ומאורגנים כשיפגשו בהם בהמשך דרכם.

לפי הפסיכולוגיה ההתפתחותית של האנתרופוסופיה, הגיל המתאים למעבר לשלב הבא – בית הספר – הוא בסביבות גיל 7, שלב התחלפות השיניים.

ככה מרוויחים הילדים המתחנכים בוולדורף שנה נוספת של ילדות, ומגיעים לבית הספר בשלים יותר ומוכנים ללמידה.

בבית-הספר היסודי האנתרופוסופי – כיתות א’ עד ח’

הלימודים בתקופה זו מכוונים את התלמידים לפיתוח עולמם הפנימי.

הכוונה היא ליצור מערכת חינוך שתטפח, תדגיש ותעודד את התפתחות עולם הרגש והחוויה הפנימית של הילד.

הלימוד שואף להיות עתיר חוויות ויצירתי, קשור לעולמו הפנימי של הילד, ועם ליווי אינטנסיבי וחם של כל ילד וילד.

הכלי הטוב ביותר ללימוד בגיל זה היא האמנות; אמנות מטבעה פונה לרגש ולחוויה ומעצבת אותם.

חינוך ולדורף בבית-הספר היסודי הנו בראש ובראשונה חינוך אמנותי. כל מקצוע ומקצוע נלמד באופן האמנותי ביותר, ושיעורי האמנות אינם נלמדים בנפרד מהשיעורים העיוניים אלא מהווים חלק מהם, כך שכל שיעור ושיעור הופך לחוויה אמנותית יוצרת.

תפקיד מרכזי בחינוך בשלב הזה יש למחנך הכיתה, שבאופן אידיאלי מלווה את התלמידים מכיתה א’ עד ח’.

מחנכי ולדורף מקדישים את חייהם לעבודתם ורואים בה שליחות. בשנים הראשונות מלמד המחנך את רוב מקצועות הלימוד, ובשנים המאוחרות יותר משתלבים מורי מקצוע נוספים.

הקשר האישי שנוצר בין המורה לתלמיד לאורך השנים הופך את המורה לדמות משמעותית מאוד בחיי הילד.

תלמידים בבית ספר ולדורף לומדים את כל הנושאים שדורש משרד החינוך, ומוסיפים עליהם תחומי לימוד נוספים.

בית ספר תיכון אנתרופוסופי

בחינוך העל יסודי מושם דגש על לימוד מלא התלהבות ועניין.

הלימוד הוא רב תחומי, מקיף ואינגרטיבי ככל האפשר.

בגילאים אלה יש מקום לשיתוף התלמידים בתהליכי הלימוד, ליוזמה שלהם וללימוד ההופך יותר ויותר ללימוד עצמי ובוגר.

זה גם השלב שבו החשיבה של הילד מקבלת עצמאות וניתן לפנות אליה באופן ישיר על ידי לימודים עיוניים.

לימודים אלה יהיו פוריים במיוחד כיוון שהם “יושבים” על בסיס גופני הרמוני ובריא שפותח בגיל הגן, ועל נפש מלאת דמיון וחושים מפותחים, שטיפחנו בגיל בית הספר היסודי.

במקביל, האומנויות השונות, שבהן עסקו התלמידים עד אז בצורה חברתית וקבוצתית, מובאות בחינוך העל יסודי לרמה מקצועית עד כמה שניתן. מה שהובא בחינוך היסודי בדגש של החוויה ועיצוב העולם הפנימי של הילד, הופך עכשיו לתהליכים אומנותיים מקצועיים וממוקדים. תהליכים אלו מגיעים לשיא בפרויקטים משותפים בתחומי האומנות כגון: הצגות משותפות, מחזות זמר, מיצגים בנושאים שונים ועוד.

מקור השם חינוך ולדורף

בשנת 1919 פנה מר אמיל מולט, מנהל מפעל הסיגריות “ולדורף אסטוריה” שבשטוטגרט, גרמניה,

אל ד”ר רודולף שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה, וביקש ממנו להקים בית ספר שמתבסס על ידע האדם האנתרופוסופי.

שטיינר נענה בחיוב לבקשה, וכך הוקם בית הספר הראשון בעולם המתבסס האנתרופוסופיה.

הוא נקרא ‘בית ספר ולדורף’ על שם מפעל הסיגריות (…), ומאז השם הזה נשאר (בחלק מהמדינות החינוך האנתרופוסופי נקרא ‘חינוך שטיינר’).

לאחר הקמת בית הספר הראשון נוסדו במהרה בתי ספר נוספים בארצות אחרות, ונוסד זרם חינוך עולמי. שטיינר הכשיר את המורים הראשונים בבתי ספר ולדורף, וההרצאות שנתן במסגרת אותה הכשרה מהווים עד היום את הבסיס העיוני לגישת חינוך ולדורף.

כיום חינוך ולדורף הוא זרם החינוך העצמאי הגדול בעולם, עם למעלה מ-1000 בתי ספר מסביב לעולם.

למאמרים נוספים אודות חינוך ולדורף / חינוך אנתרופוסופי

מאת:

נועם שרון

מנכ”ל הוצאת אדם עולם המוציאה לאור את מגזין אדם עולם לחינוך וולדורף ואנתרופוסופיה בישראל ואת עיתון הילדים אדם צעיר