שלי מהבית: מה עושים כשהילד לא מוכן לשתף

כולנו חולמים על ילדים חברותיים ונדיבים, אבל בסביבות גיל שנתיים-שלוש המציאות מתנגשת עם החלום, כשעל הלקסיקון של הפעוט משתלטות שתי מילים: “זה שלי!” בכל פעם שנוגעים בצעצוע שלו. איך מתמודדים עם התופעה? לפניכם כמה עצות זהב

זה קורה לרוב בסביבות גיל שנתיים-שלוש. הזמנתם לפעוט חבר הביתה, הקרח נשבר ונראה שהם מתחילים לשחק ביחד, כשלפתע הפעוט המתוק שלכם אוחז בחוזקה בצעצוע שלו וזועק בבכי: “זה שלי!”, או בגרסה המתקדמת: “שלי מהבית!”. ואתם נבוכים, בעיקר כי בגילים האלה הפליידייט מתרחש יחד עם ההורה של החבר, ובין “לא נורא תן לו לשחק קצת” ל”הוא תיכף יחזיר לך” אתם תוהים מה קרה לחלום שלכם על ילד חברותי ונדיב, ולמה קיבלתם פעוט שלא מוכן לחלוק כלום. 

אז לפני הכל – תירגעו. מדובר בתופעה נורמלית ואופיינית מאוד לגיל שנתיים-שלוש, השלב האגוצנטרי בחייו של כל אדם, שבו הילדים הופכים לרכושניים וקנאיים לגבי כל דבר שהם תופסים כשלהם. הגדרת הבעלות על הצעצועים היא חלק מהגדרת הטריטוריה שלהם, ואין מה לדאוג – זה ממש לא מעיד על מה שהם יהפכו להיות כשיגדלו. ועד אז, איך מתנהלים בסיטואציה שבה הילד לא מוכן לחלוק? הנה כמה עצות שיעזרו לכם להתמודד:

הכנה מוקדמת. הזמנתם חבר הביתה? הסבירו לילד שלכם שהחבר מגיע כדי לשחק איתו, וכשמגיע חבר אנחנו רוצים לעשות כיף ביחד. הסבירו לו שהחבר לא מכיר את המשחקים שלו ויכול להיות שהוא יתעניין בהם וירצה לשחק איתם, אבל שהמשחקים עדיין נשארים שלו – החבר יחזור לביתו בתום הביקור והמשחקים יישארו אצלכם, ושל בנכם/בתכם.

בדקו עם הילד: האם יש משחקים שאינו מוכן לחלוק בהם בשום אופן? כדי לנסות להימנע ממקרה שבו הילד צורח, בוכה ומתוסכל מכך שנוגעים לו בצעצוע אהוב (וכתוצאה מכך גם החבר מרגיש שלא בנוח), בדקו עם הילד באילו משחקים הוא מוכן לחלוק עם החבר ואילו הוא רוצה לאחסן עד שהחבר יחזור לביתו. בצורה כזו הילד ירגיש שליטה על הנעשה, מה שיכול לעודד אותו לשתף את המשחקים שכן הסכים לחלוק בהם.

נסו להציע פתרון אך אל תתעקשו. אם הילד בכל זאת לא מוכן לחלוק עם החבר, נסו להציע למשל שישחקו בתורות והסבירו לו שוב שהמשחק יישאר אצלו ושייך לו, אבל אל תתעקשו ואל תילחמו בו, ובשום אופן אל תכריחו אותו. אם הוא לא מוכן לשתף בצעצוע מסוים, כבדו את רצונו ואפשרו זאת. 

הימנעו משיפוטיות, ביקורת ושיח לא מכבד. היזהרו שלא לומר לילד משפטים מבקרים, מעליבים ושיפוטיים כמו “למה אתה מתקמצן על הצעצועים שלך?”, “תחלוק, אפשר לחשוב שאין לך עוד מלא צעצועים”, או “אתה מתנהג כמו ילד קטן”. הימנעו גם מהשוואות לא נעימות ולא מועילות כמו למשל: “אחותך יותר קטנה ממך והיא חולקת הכל”. אז מה כן? הביעו אמפתיה לקושי של הילד, תנו לו את ההרגשה שאתם מבינים אותו ולא כועסים עליו. תוכלו לומר למשל: “אני רואה שקשה לך לשתף את החבר בפאזל וזה בסדר”. תוכלו להציע גם הובלה עתידית שאולי תיתן לילד רצון לשתף בהמשך, למשל: “אני רואה שעכשיו קשה לך לחלוק את המשחק, נניח לזה עכשיו, אולי אחר כך תרצה לשחק בו יחד עם החבר”. 

תנו לילד חיזוק חיובי כשהוא כן משתף. שימו לב למקרים בהם הילד כן חולק וכן משתף, גם אם זה בדבר פעוט, ועודדו אותו על ידי חיזוק חיובי, למשל: “אני רואה שאתה משחק עם אחיך בכדור שקיבלת ליום ההולדת שלך, כל הכבוד לך אתה נהדר, נכון שזה כיף לחלוק?”. הדבר יכול לעודד אותו להמשיך לעשות זאת גם בעתיד.

שמשו דוגמה אישית. לפעמים אנחנו מאוד מאוכזבים שהילדים שלנו לא מוכנים לחלוק, אבל בפועל, גם אנחנו כועסים עליהם כשהם לוקחים לנו את הסלולרי, או מבקשים מהם לצאת מהחדר שלנו כשהם נכנסים אליו. שימו לב שאתם לא עוברים את הגבול ולא מעבירים להם מסר כפול.  

עדיין קשה לו לחלוק? התחילו בדברים נייטרלים. אם אחרי כל זה לילד עדיין קשה לחלוק ולשתף במשחקים ובצעצועים האישיים שלו, תוכלו להציע לו ולחבר לעסוק במשהו נייטרלי. למשל: לחלק כמה חתיכות בצק שוות לכל אחד מהם ולשחק בהן, או לעשות כל יצירה אחרת שמותאמת לגילם מחומרים נייטרלים שאינם צעצוע מחדרו של הילד. אפשר גם להחליט שלפחות בהתחלה החברים לא יכנסו לחדר של הילד ושהם ישחקו יחד בסלון, במרפסת או במקום אחר נייטרלי, כך שהילד לא ירגיש שפולשים לו לטריטוריה.