מה למדת בגן היום?

“איך היה בגן היום?”
מכירים את השאלה הזאת? שלרוב נקבל עליה תשובה של מילה אחת במקרה הטוב…
שירי סמסון, מחנכת לגיל הרך ואמא לשני ילדים מצאה כמה דרכים יצירתיות לגרום לילדים שלנו לשתף. מוזמנים לקרוא:

כשאנחנו היינו ילדים דיברנו הרבה יותר מכיוון שזה צורך שעלה בתוך המציאות בה חיינו. כיום הילדים רוב היום יושבים מול אנשים שמרצים להם או מול מסכים. יש להם הרבה פחות הזדמנויות לנהל שיחה ולכן, השריר הזה לא קיים או לא מיומן מספיק.

כדי שנוכל לאפשר לילדים שלנו את הכלי המצוין הזה שנקרא הבעה עצמית, אנחנו צריכים לאפשר להם הזדמנויות להשתמש בו.

העיקרון לאימון השריר הזה הוא ממש פשוט, ככל שאנחנו נדבר יותר עם ילדינו, ככל שנשתמש ביותר תיאורים, נרחיב בסיפורים שנספר להם ונשתף אותם, כך גם רמת השיתוף שלהם תגדל.
השיחה עם אדם מבוגר חושפת את הילד לאוצר מילים רחב יותר כך שגם מגוון המילים שלהם ייתרחב והם ילמדו שהעולם לא מסתכם בטוב ורע, כיף ולא כיף, נעים לי ולא נעים לי, בא לי ולא בא לי ויצליחו להמליל את המחשבות והרגשות שלהם טוב יותר.

עכשיו אני יודעת, היום שלנו גם ככה עמוס, ואנחנו רצים מלתקתק משימה אחרי משימה. 
אבל זמן ארוחת הערב המקלחות ורגע לפני השינה זה זמן שיחה נהדר.
לרוב כבר לא ממהרים לשום מקום, שק החוויות שלנו מהיום שהיה מלא וגדוש ויש פנאי מחשבתי לעסוק במה שהיה.
מספר דוגמאות וטיפים לאימון עם הילדים שלנו:

כדי לאפשר לילדים להשתמש בכמה שיותר רגשות ולחשוף אותם למגוון הרחב, אני ממליצה להשתמש באייקונים של פרצופונים שתחתיהם רשומים רגשות שונים כמו כאן:

יש לכם עוד רעיונות? כתבו לי כאן בתגובות