לאחר חופשת הלידה הראשונה שלי, התפתח אצלי קונפליקט ידוע: עד כמה אני “אמא” מול עד כמה אני “אשת קריירה”. עד כמה אני דוחפת להצלחת העסק, עובדת בשעות לא שעות, חדורת מטרה ומוטיבציה לכבוש עוד פסגה, ועד כמה אני שמה גבולות ברורים, מקפידה לאסוף את הילד מהגן, מתנתקת מהטלפון ומבלה זמן איכות איתו?
נעים מאוד, שמי רות עדן, בת 33, נשואה לטל, אמא לאוריה (4) ולהראל (1.10).
מאז ומעולם ידעתי שאני רוצה להיות אמא. עוד כנערה הייתי בונה בראש את חיי המשפחה שלי. דמיינתי לעצמי איך אקפיד על ארוחות שישי משפחתיות, אדאג שהילדים יהיו חברים טובים אחד של השני, אקח אותם לחוגים ושיעורי שחייה, ועוד. אולי בגלל שבילדות שלי הייתי “ילדת מפתח”, הייתי מדמיינת לעצמי איך אהיה מהאמהות האלו שנמצאות בבית בצהריים ומגישות לילדים אוכל חם.
ואז התבגרתי. לצד הכמיהה שלי לאמהות, גיליתי תחושה נוספת: אמביציה. גיליתי שיש לי שאיפות הקשורות לעצמי בלבד. כל עבודה שעסקתי בה, הייתי דואגת לעשות את המוטל עלי, וליזום ולדחוף להגדיל את עוגת האחריות שלי. בין אם זה כמלצרית, מתמחה, עורכת דין, או מנהלת שיווק. כל מקום עבודה שהיה לי, הפך להיות הבית שלי. הרגשתי כאילו אני “הבעלים” של העסק והייתי עובדת מתוך תחושת מוטיבציה גבוהה להביא להצלחתו.
לאחר חופשת הלידה הראשונה שלי, התפתח אצלי קונפליקט ידוע: עד כמה אני “אמא” מול עד כמה אני “אשת קריירה”. עד כמה אני דוחפת להצלחת העסק, עובדת בשעות לא שעות, חדורת מטרה ומוטיבציה לכבוש עוד פסגה, ועד כמה אני שמה גבולות ברורים, מקפידה לאסוף את הילד מהגן, מתנתקת מהטלפון ומבלה זמן איכות איתו?
בהתחלה חשבתי שהאיזון יבוא לי בקלות. אך ככל שעבר הזמן, התחלתי להבין כי לא משנה מה אעשה, אשלם מחיר. ואיך מכריעים את הכף? מצד אחד, חלום חיי מאז ומעולם היה להיות אמא. מצד שני, אם אתמסר אליו באופן טוטאלי ואוותר על האמביציה האישית שלי ועל תחושת הסיפוק שאני מקבלת בעבודה, מה ישאר ממני?
אני יכולה לגלות לכם, שממש כמו שלומדים את רזי ההורות תוך כדי החיים, כך למדתי גם את תורת האיזון, תורה שאני ממשיכה לפתח, להתנסות, לנסות, לשנות, ולהתאים.
- שחררו את האשמה: זה לא בריא או מועיל לכם, ובהחלט לא לילד שלכם. אתם עושים את הכי טוב שאתם יכולים, תמיד. הורה שמקבל החלטות כלפי הילד שלו מתוך תחושת אשמה, עלול לעיתים להעביר מסר של “פיצוי”. אני נעדר מהבית, אז אני “אפצה” את הילד בשוקולד, או אתן לו ללכת לישון מאוחר, או לראות טלוויזיה כמה שהוא רוצה. אם ההחלטה הזו נובעת מתוך בחירה הורית שקולה, נהדר. אך אם היא נובעת מנקיפות המצפון שלכם, היא אינה נעשית תוך הסתכלות על טובת הילד.
- קבעו עוגנים כלפי הסביבה: אחת הטעויות הגדולות שעשיתי היתה שלא קבעתי עם בן זוגי ימים קבועים בהם הוא מוציא את הילדים. כתוצאה מכך, מקום העבודה שלי לא ידע לצפות מראש מתי אני נמצאת בעבודה בשעות אחה”צ ומתי אני נעדרת. זה עודד תחושה (שגויה) שאני זמינה כל הזמן. ככל שתקדימו לייצר תיאום ציפיות מגובש וקשיח, כך הסביבה תסתגל מהר יותר ותדע גם לכבד את הזמן שאתם אינכם זמינים.
- חוג אמא/אבא: לכולנו קשה להתנתק מהנייד. זו לא בעיה שבאה לידי ביטוי רק בהורות. לכל מקום שאנחנו מסתכלים, זוג שיושב במסעדה, הולך רגל, ולעיתים גם נהג ברכב – הפנים של כולם תקועות במסך. אם אתם יודעים מראש את הימים בהם אתם מבלים עם הילד, נסו לקבוע תכניות מיוחדות שיכריחו אתכם להתנתק מהמסך ולהיות קשובים לילד.
- היו ערים לשינויים: העולם הוא דינמי, אנחנו דינמיים, ובוודאי שהילדים שלנו דינמיים. מציאות שהיתה נכונה עבורכם לפני שנה, לא בהכרח טובה לכם או לילדיכם כיום. למשל, אם מקום העבודה שלכם עובר שינוי ארגוני וכתוצאה מכך אתם מרגישים כי אותו איזון שיצרתם – מופר, זו יכולה להיות אות עבורכם לשקול מחדש את האיזון שאתם רוצים לייצר.
למשל, לאחר חופשת הלידה השנייה שלי, החלטתי לצאת לדרך עצמאית. חיי השכירות לא התאימו לי באותה עת, תחושת הסיפוק מהעבודה ירדה, תחושת הרצון לגמישות גברה, ובהחלטה אמיצה החלטתי להקים יחד עם 3 שותפות את Community Forward – ארגון מנהלי הקהילות של ישראל, אותו אני גם ממנכ”לת.
עכשיו חלקכם אולי מרימים גבה. איך כעצמאית את יכולה להיות יותר זמן עם הילדים שלך? הרי ללקוח לא אכפת אם את באמצע זמן מקלחות, או מקריאה עכשיו סיפור. הוא משלם על מוצר, והוא רוצה את התפוקה שלו כאן ועכשיו. אז אני פה לומר לכם שגם כעצמאית כל התובנות שלי תקפות. בדיוק כפי שאף אחד לא מצפה שאענה ללקוח אחד בזמן שאני מרצה או בפגישה עם לקוח אחר, כך גם כשאני עם הילדים. לכולנו יש זמנים שאנחנו לא פנויים בהם (חשבתם פעם מה עושה עורך דין בזמן דיון בבית משפט? או רופא בזמן ניתוח?), הדבר החשוב הוא לייצר תיאום ציפיות ברור ולוודא שעל אף זמן האיכות שאתם מבלים עם הילדים, אתם מספיקים בשעות העבודה שלכם לייצר תפוקה וערך ללקוחות.
Comments are closed.