חינוך מונטסורי בגיל הרך – כל מה שרציתם לדעת

מה זה חינוך מונטסורי?

הנחתה הבסיסית של ד”ר מונטסורי והוגי דעות נוספים בחינוך הפרוגרסיבי הייתה, שהאדם הוא יצור לומד מטבעו.
בהיותו כזה הוא אינו לומד באמצעות אדם אחר אלא באמצעות הניסיון. רצון זה ללמוד (ואין הכוונה רק ללימוד אקדמי), במידה ויטופח, יתקיים באדם שנים לאחר שיסיים את בית הספר.

מכאן שתפקידו של המבוגר לדעת איך לנתב את התשוקה ללמידה לטובת התהליך שיאפשר לאדם לצמוח.
תפקידו של המבוגר אינו למלא את ראשם של הילדים בעובדות, אלא לספק להם סביבה מובנית ומגרה בה יוכלו לגלות את עצמם בעצמם.
אנו שואפים לייצר סביבה בה יתקיים שכלול מתמיד של כלי הלמידה של כל ילד בכל החושים ובכל הרבדים: הרגשי, החברתי והאקדמי.

בגישת החינוך המונטסורי שואפים לקיים משולש:  צרכים – מאפיינים – סביבה מובנית

במקום שבו הסביבה המובנית מספקת מענה לצרכים באמצעות רתימת המאפיינים מתקיים מענה לתשוקה הפנימית ללמוד לחקור ולצמוח.

נטיות טבעיות וצרכים התפתחותיים

לכל אדם באשר הוא יש צרכים, מהצורך לאכול ולישון ועד הצורך באהבה וקבלה. צרכים אלו מופיעים בדרכים שונות בגילאים שונים ומקבלים מענה באמצעות דחפים ונטיות טבעיות של האדם. נטיות אלו הם אינסטינקטים שקיימים בכל גיל והם אוניברסליים ואינם תלויי תרבות, מין ומגדר.

לדוגמא אחד הצרכים ההתפתחותיים החשובים לילד בגיל הרך הוא לסגל את עצמו לסביבה בה הוא נמצא.
צורך זה יקבל מענה באמצעות הנטייה לחקור (את הסביבה), הנטייה לסדר ועוד.  

שלבים התפתחותיים

אדם נמצא בתהליך מתמשך של צמיחה אך צמיחה זו מחולקת לשלבים התפתחותיים בני 6 שנים, הנחלקים כל אחד מהם לשני שלבים בני שלוש שנים כל אחד. לא בכדי נחלקת מערכת החינוך ל: גיל הרך , בית ספר יסודי ועל יסודי.
לכל שלב התפתחותי מאפיינים ייחודיים לו וצרכים ייחודיים לו בדרכו של האדם מינקות לבגרות.
החלוקה לשלבי התפתחות מאפשרת מיפוי של צרכים עכשוויים כדי לייצר סביבה מותאמת ומאפשרת, ובנוסף הבנה של מאיפה הילד הגיע ומה המשימות ההתפתחותיות שיש להכין אותו אליהן.

השלב ההתפתחותי הראשון

תקופת הגיל הרך היא התקופה החשובה ביותר של חיי האדם

בגילאי 3-6 הצרכים ההתפתחותיים הם בעיקר סביב יצירת סדר שנותן הבנה על העולם – איך העולם מסודר , מהם “כללי המשחק ” מבין כל ההצפה החושית שהילד חווה. כולכם ודאי מכירים את שלב “הלמה “, למה זה כך ולמה זה כך.
אנחנו רוצים לספק סביבה בה התשוקה לשאול למה ולהבין לא תלך לאיבוד.

גדול-קטן , ימין-שמאל , ריח , מגע ועוד.

מתוך הבנת הסדר הקיים סביבו הילד מפתח הבנה של מיהו, היכן הוא מתחיל ונגמר, מה בין אני ואחר ועוד.

המאפיין העיקרי של ילדים בגיל הזה הוא היותם בעלי “מח סופג”, the absorbent mind , חשבו לרגע כמה פרטים ילד סופג מגיל 0-6 כמה למידה מתקיימת בגיל הזה, כמות אינפורמציה שלאדם מבוגר הייתה נתפסת כבלתי אפשרית.

המח הסופג הוא הכלי המרכזי שמאפשר לילד לממש את הצרכים ההתפתחותיים בגיל הרך. הילד מפתח בגיל הזה את היכולת הקוגניטיבית שלו, את התפיסה הרגשית שלו , ואת התחושה של העולם כסיכוי או סיכון.  

הסביבה המובנית

הסביבה המובנית היא מגרש המשחקים וכלי הלמידה המרכזי של הילד. היא עשירה ומגוונת ומיועדת לספק את תשוקתו הגדולה של הילד לחקור ללמוד להבין ולדעת.

היא בנויה כך שתגרה את הילדים לחקור, להתנסות בדיוק בדברים שמושכים אותם ולהם הם זקוקים כדי להמשיך במסע שלהם.

דמיינו ילד שמגיע למרחב , הוא רואה סביבו מדפים ועליהם דברים שמושכים את תשומת הלב , באופן טבעי הוא ניגש אליהם, מתוך הסקרנות הטבעית שלו, כאן נכנס המבוגר לתמונה, המבוגר קולט את הילד, אומר לו “זה מעניין אותך?”
בוא נראה מה זה ואיך זה עובד. כך מתוך אותה סקרנות טבעית הילד מקבל את אותה מיומנות , תוכן , ידע שנכון לו.

הסביבה מאורגנת על סמך ידע של מבוגרים, הם מחליטים מה יהיה על המדפים ובכך יוצרים למעשה ספר לימוד והרפתקאות אחד גדול.

בסביבת הילד נמצא עזרים שמטרתם לפתח את החושים, עזרים הקשורים לכישורי חיים
(כמו עזר שמאפשר לילד להתאמן בקשירת שרוכים או עזר שיש בו אותיות , מספרים צורות גיאומטריות ועוד ועוד).

דרך מתן המענה לסקרנות המתעוררת , הילד לומד שיש פרי לחקר , שלסקרנות יש מענה שללמוד ולגלות זה כייף.  

תפקיד המבוגר על פי גישת החינוך המונטסורי

תפקידו של המבוגר הוא לאהוב את הילד ומתוך אהבה זו לספק לו ביטחון , לספק לו מרחב לגלות את עצמו.
המבוגר חייב לדעת מתי הזמן לאפשר לילד לגלות לבד, מתי הזמן להקנות לו כלי או מיומנות, מתי הזמן לתמוך, להקשיב ולחבק ובעיקר לאפשר לילד להיות הוא. בעיקר בזכות האמונה הגדולה ביכולותיו , תפקיד המבוגר לתווך בין הסביבה לבין הילד ובכך לאפשר להתנסות של הילד להיות המורה האמיתי.

ביטחון עצמי
ביטחונו העצמי של האדם הוא המשאב המרכזי שהאדם זקוק לו כדי לממש את עצמו ולחיות חיים מספקים ומלאים.
כדי לפתח ביטחון עצמי שאינו תלוי רק במשוב חיצוני , צריך לאפשר לילד להתנסות , לחוות הצלחות, לחוות תסכול וכישלון ולהיות שם כמבוגר לידו אך לא במקומו.

לסיכום :

האדם זקוק לחווית מסוגלות – אותה תחושה פנימית הרואה את העולם כמגרש הזדמנויות בה “האני” יכול להתנסות, ליפול ולקום ולראות בצמיחה והתפתחות דרך חיים ולא מרוץ למטרה מסוימת.

איש החינוך, זה היוצר את המרחב ראוי שישאל את עצמו שוב ושוב, בכל סיטואציה,
“איך אני מעצים את הילד עכשיו?”.
זו שאלת העל ובבואכם כהורים להתרשם מצוות הגננות, מהסביבה והשגרות שיחד מרכיבים גן, זו התכונה שעליכם לחפש.
זו ידיעה הורית אינטואיטיבית המרגישה שהגנן/ת העומד מולכם מכוון פנימה והחוצה לפיתוח אותה חווית מסוגלות “חמקמקה”.
טרחו להכיר את איש החינוך כאדם, מה מניע אותו, במה הוא מאמין. בסופו של יום נסגרת הדלת וזה הוא והילדים במרחב אחד,
שאלו את עצמכם, לפני המתודות והשיטות, האם זה האדם שהייתי רוצה שיהיה המבוגר המשמעותי המלווה את הילד שלי.   

ניר רווה , אבא ל-3, מייסד שותף בחברת הסטארט אפ החינוכית edge.
בעברו סמנכ”ל חברת SEISEI לחשיבה יצירתית , מנהל בית ספר “דרך הילד” ומנהל בית ספר ״הבית של תמר״ , כ-20 שנה חי ונושם חינוך ילדים ובתי ספר, מדריך אומנויות לחימה ואוהב ספר מוסיקה ואדם.

לדף הפייסבוק של ניר