הורים מכילים מידי

כשבן חצי שנה מצמיח שיניים באופן טבעי בעת היניקה הוא נושך ואינו מבחין בין השד של אימו לצעצוע או נשכן.
איך הוא לומד להתחשב באימו?

כשהאם שננשכה מגיבה מיידית בהרחקתו, היא מעבירה מסר: אני מכבדת את גופי ואתה צריך להתאים את עצמך אלי.
אלה הגבולות שלי!

והתינוק? לומד  לווסת את עצמו ולא לנשוך את האם, לומד את גבולות הכוח שלו, לומד להתחשב באם, כשהוא מסגל לעצמו יניקה ללא נשיכה.

כדי שלתינוק יהיה טוב חשוב שגם לאם יהיה טוב ולא תינשך, סוג של ריקוד, שבו מתחשבים ולא דורכים אחד לשני על הרגלים.

נניח, שהאם היתה מניחה פד שמאפשר לתינוק לנשוך את השד מבלי להכאיב לאם, האם היה לומד לכבד את האם?

כלומר, כהורים רצוי ללמד את הילד להתחשב בצרכים שלנו כבר מהגיל הרך (כמובן שבמגבלות היכולות של התינוק).

הריקוד, שבו ההורה אחראי לשלום הילד  והילד להתחשבות בהורה חשוב לשניהם ומהווה תשתית ליחסים המתחשבים בהמשך.

מה שאני רוצה להגיד הוא שכמו בכל מערכת יחסים טובה חשובה התחשבות הדדית.

אחרי שהבנו זאת נשב עם עצמנו ונסקור איזה ערכים חשובים לנו  במשפחה או במילים אחרות  איזה ילד אנחנו רוצים לגדל?

“מכבד, מתחשב, מעריך …”

ואז  לשאול את עצמנו האם מה שקורה תואם למה שאני רוצה?

כשהילדה לא נותנת לנו לדבר זה עם זה בזמן הארוחה, האם זה תואם את ערך ההתחשבות? ומה נעשה כדי שהערך יתממש?

וכשהילד בועט? תפקידנו לטפל בו,  אבל לא להכיל התנהגות אלימה  (קשה לו, אז הוא מרביץ…).

הכלה מלמדת אותו שתגובתו לגיטימית, עובדה לא הצבנו גבול!!

התגובה האפקטיבית צריכה להיות קצרה, תקיפה ומשקפת את הערך של ההורה – אני שומר על גופי, על כבודי, “אסור לבעוט” .

מה כן?

אחרי האירוע בזמן רגוע, כדאי לנהל שיחה מכבדת:
“ראיתי שקשה לך, אתה מאד לחוץ ומתוסכל. מה יכול לעזור לך להרגע? חיבוק? ללכת לחדר? לקפוץ על טרמפולינה? לרוץ?”

לעיתים התרחקות של ההורה מהילד, עושה את העבודה כשהיא מעבירה את המסר – אני לא אהיה במקום של אלימות.

לגבי הילד שמנבל את פיו כלפי ההורה – ילד מטבעו רוצה להרגיש שייך ואהוב . שימוש בשפה כזו יכולה להיות מקרית מתוך חיקוי או מתוך הבנה של רווח בתשומת לב שהילד מקבל לאחר שניבל את פיו.

חשוב:

• לתת דוגמא אישית לשיח מכבד.
• תגובה תקיפה וקצרה שככה לא מדברים.
• גיבוי של שאר הנוכחים באירוע- אם הילד פגע באחד ההורים, ההורה השני מגבה אותו.
• לפעמים תגובה אותנטית, שמביעה את הרגש הפגוע של ההורה מאפשרת לילד להבין  את חומרת מעשיו.
• אימון במצבים שבהם הפעוט לומד להתחשב-, כשהוא שוכב בנחת, כשמחתלים אותו (אומרים לו: כל כך נעים לי שאתה עוזר לי לחתל אותך), כשהוא שם את בגדיו בסל הכביסה, אוכל בעצמו ומאפשר לך לשתות קפה, כשהוא מניח צעצוע במקום ושומר על צעצועיו.

התחשבות זה ערך שנרכש, בואו נשאל את עצמנו: איך הבאתי אותו היום לידי ביטוי?

שלכם, מרים

קצת עליי,

שמי מרים זיסמן, אני מדריכת הורים בגישת מיכל דליות (ועוד שלל גישות) למשפחות, מעבירה מפגשים בגנים להורים.

גידלתי בערך 1,000 ילדים כגננת, אוהבת את הילדים ואת הייעוד. מתוך הצורך המקצועי כגננת והאישי כאמא התמחיתי בהנחיית קבוצות, קאוצ’ינג, הדרכת הורים בגישת מיכל דליות , גשטאלט, תקשורת מקרבת והסמכות ההורית החדשה ע”פ חיים עומר.

לדף הפייסבוק שלי