האם הצבת גבולות לילדים היא חובתנו ההורית?

*לפני כשבוע הצטרפתי לשיחה באחד הגנים, עם אמא חדשה שבאה להתרשם מהגן.*

נכנסו לגן, אמא וילדה קטנה, כבת שנתיים.
רק נכנסו, והילדה כבר שועטת קדימה בריצה לעבר מרכזי המשחק השונים.
התיישבנו סביב אחד השולחנות בגן.
האמא – “תראי, תכל’ס, מה שהכי חשוב לי זה האוכל. אני טבעונית. בעלי טבעוני, והילדה טבעונית מלידה. היא לא מסוגלת לאכול בשר, ביצים וגבינות.”
בזווית העין אני קולטת את הילדה.
רצה, מעיפה חפצים בגן, נשכבת על הרצפה, נלחמת עם ילדה אחרת על בובה, עד שתולשת אותה בכוח מידיה… ילדה עסוקה.
האמא – “אני מקפידה מאד על כל מה שהיא אוכלת. תזונה ובריאות גופנית חשובות מאד בגילאים אלה.”
והילדה?
חוץ מעל המנורות בתקרה, היא היתה כבר בכל מקום בגן. עומדת על הכסאות, עולה על השולחנות וקופצת למטה, דורכת ומועכת את הצעצועים והמשחקים שמפוזרים על הרצפה.
אני מעיפה מבט ורואה את הסייעת רצה ומצליחה בשניה האחרונה למנוע מהילדה נפילה הרת אסון…
האמא – “ילד שאוכל טוב ומאוזן, הוא ילד רגוע ושקט כי הוא מקבל את כל מה שהגוף שלו צריך”
הילדה מריצה בובה בעגלה. רצה איתה סחור סחור בכל הגן. מידי פעם היא נופלת יחד עם העגלה, קמה וממשיכה. הסייעת סתורת השיער, מנסה להציל מפניה את השולחן, הכסא, ילד שנקלע לקו האש וסייעת נוספת שכמעט נדרסת למוות….
אני מתערבת בשיחה: “איך היא מגיבה כשאתם מציבים לה גבולות?”
האמא – מה?
אני – “את יודעת… איך היא מגיבה כשאומרים לה “לא עכשיו”, או “אסור”?
האמא – אין לי מושג. אני לא רוצה שהיא תבכה. ובכלל, עד היום לא היה לנו צורך בגבולות. אני גם לא חושבת שהיא צריכה אותם. היא ילדת טבע. ילדת חופש. טבעונית, את יודעת…..

*************************************
כמה קל לנו להיתפס לטכני. לעשייה, לפרוצדורה, להיות עסוקים בלהכין לילדים… כמה אנחנו טופחים לעצמנו על השכם כשסיר הקציצות עומד מלא ומוכן על הגז, כשהכנו לילד את העוגה שהוא אוהב, והשקענו במיוחד לחתוך לו את כל הקשה מסביב ללחם, כשקנינו לו את הצעצוע או את האייפד שהוא נורא רצה.
זה לא חוכמה. זה קל.
אבל מה עם הזנה רגשית? מה עם לעמוד איתנים ואמפתיים מול תסכול של ילד? מול בכי בלתי פוסק? מול תחושה שהילד שלנו, כרגע עצוב נורא?
זה בלתי נסבל. לזה אנחנו לא ערוכים ולא מוכנים. קשה לנו.
עדיף שיאכל אוכל טעים ובריא….
*************************************
אין לי מושג מתי ואיך זה קרה, אבל איכשהו, במחוזותינו, גבולות לא נתפסים הכרחיים כמו מזון וכללי בטיחות.
זו טעות.
הצבת גבולות לילדים היא חיונית וחשובה בדיוק כמו כל טיפול אחר.
הם הבסיס להכל: ללמידה, להתפתחות, לדחיית סיפוקים, להצלחה, להתמדה….
זו חובתנו ההורית.
בלי גבולות, אי אפשר לעבוד, להתקדם ולהתפתח.
אנחנו יודעים את זה. הילדים לא.
ולכן זה מחייב אותנו, ההורים.
נכון, זה לא קל. זו עבודה יומיומית, שעתית וסיזיפית.
נכון, זו עבודה שדורשת בדיקה עצמית ואכיפה סדירה.
נכון, זו עבודה קשה שצריך ללמוד אותה.
הכל נכון.
אבל כשלומדים את זה, יחד עם אורך רוח והתמדה, העבודה הקשה הזו, יודעת להניב פירות נהדרים.