אין הורה שלא עבר את זה, הילד התחיל לשאול פתאום שאלות כנות על איך הגעתי לעולם או על מוות או מחלה. או שהגיע הרגע לדבר איתו על נושא שבעיניים שלנו ינפץ את עולמו התמים.
אז איך עושים את זה?
אין הורה שלא מכיר סיטואציה אנושית שבה הוא אמור לספר לילדו עובדות שלפי תפיסתו הן לא יהיו נעימות לילד, הקשורות ישירות לחייהם. אני מדברת על נושאים שהם מורכבים לנו המבוגרים: אובדן, גירושים, מחלה, הן דוגמאות מעולם תוכן אחד. נושאים כמו לידה של אח או אחות ואיך ילדים באים לעולם, סוגיות כמו אימוץ, תרומת זרע או פונדקאות גם הם מעוררים בנו לא פעם מבוכה רבה וקושי לנהל שיח פורה עם הילד. אנסה בכמה מילים לתאר איך מתמודדים עם הסיטואציות האלה, ואיך מספרים לילדים על האמת בעוד שלפעמים אפילו אנחנו מתקשים לעכל ולדבר עליה.
קודם כל עלינו להיות כנים עם עצמנו שאנחנו מוכנים להיכנס לתהליך. יש הורים שמרגישים שחובתם לספר “את האמת”, אבל מרגע שסיפרו אותה הם פטורים מההמשך, שהוא לעזור לילד לעכל אותה.
לאחר מתן האינפורמציה, עלינו להמתין לרגע שהילד יתחיל לשאול שאלות, ולהיות מוכנים בשפה פשוטה לשתף אותו בדרך שעברנו, ברגשות שמלווים אותנו. ההורה צריך להיות מוכן שהשאלות של הילד יתעוררו בעומקים שונים בשלבים שונים של חייו. הוא יגע בשאלות שלו באספקטים בנפשנו שלפעמים הם עדיין כואבים לנו המבוגרים. להיכנס לדיאלוג עם הילד זה להציע אפשרות לגעת ברכות בנושאים שכואבים לנו, ולהיות מסוגלים למסור לו את הפתרונות שמצאנו.
בדרך זו אנו מראים לילד שכבר עיכלנו את הרגשות האלה.
“איך ומתי אספר לביתי על הדרך שבה היא הגיעה לעולם?” כך שאלה אותי מטופלת שלי יום אחד, כשביתה החלה לעשות את צעדיה הראשונים. ביתה הגיעה לעולם באמצעות פונדקאית, אחר שנים של טיפולי פוריות, תקוות ואכזבות, אותם היא ובן זוגה עברו, ובמהלכם גם נפגשו איתי.
שאלתה הייתה מלווה ברגשות מעורבים של דאגה ושמחה, של חשש איך הילדה תקבל את העובדות, ותהייה סביב כמה אינפורמציה הילדה זקוקה בשלב זה של חייה.
מצאתי את עצמי אומרת לה מעומק ליבי, “אני אכתוב לה סיפור!”.
וכך “מאגורו, באגורו וגורה גורו” בא לעולם. זהו ספר ילדים העוסק במסע מופלא של זוג קנגורואים המחפשים כיס מתאים לגדל בו את הגורה שלהם. הם פוגשים בקוואלה, פילה וכו’, ובסוף הם מוצאים את הפונדקאית הנדיבה והאוהבת עבור הגורה.
הסיפור מעניק לילדים בכלל ולילדים המגיעים לעולם באמצעות פונדקאית בפרט, אינפורמציה רלוונטית על הנושא ובכך מצטרף לספרים העוסקים בגיוון הרב שיש ב-2019 לאופנים השונים שילדים באים לעולם.
אני מאמינה שספרות ילדים יכולה להעניק, הן למבוגר והן לילד, פלטפורמה עשירה לדיאלוג אינטימי ומגדל. סיפורים מציעים להורים ולילדים חווית הזדהות, שמאפשרת קרבה וריחוק בעת ועונה אחת. מה שמתרחש בסיפור קורה “להם”, לדמויות בסיפור, ובעת ובעונה אחת גם קורה “לי”, הקורא.
במרחב שנפתח בין הדמויות וביני, נוצר פתח עבור ההורה לדבר על הדמויות בסיפור ועל חייו שלו ושל ילדו. למשל הספר שלי מזמין את קוראיו הצעירים והמבוגרים לשאול שאלות ולבטא את הרגשות והאמונות על האופנים שבהם הגענו לעולם.
Comments are closed.