חג החירות: איך להעניק חופש לילדים ועדיין לשמור על גבולות?

כהורים אנחנו נעים רוב הזמן במנעד שבין חופש פעולה לילדינו, לבין שמירה על הגבולות. בין הרצון שיחקרו את סביבתם ויגדלו להיות עצמאיים וחופשיים, לבין הצורך להגן עליהם ועל המסגרת של הבית. אז איך מייצרים חופש פעולה ועדיין שומרים על גבולות ברורים?

אחת הדילמות הגדולות של כל הורה היא איך לאפשר חופש פעולה לילדים, ועדיין לשמור על גבולות. ילדים זקוקים לגבולות ממש כמו שהם זקוקים לאהבה – גבולות עושים סדר, מקנים ביטחון ומגנים על הילדים. השאלה היא איך עושים את זה בצורה נכונה – כך שהגבולות לא יהיו נוקשים מדי, ועדיין נגדל ילדים סקרנים, חוקרים את סביבתם, מתנסים בדברים חדשים ובעלי תחושה של חופש פעולה.

איך קובעים גבול נכון?
גבול הוא המסגרת התחומה שבתוכה אנו פועלים, וכאמור – היא נחוצה כדי שנוכל לפעול בביטחון, מתוך ידיעה שיש מה ששומר עלינו. תינוקות למשל, יודעים שבתוך משטח הפעילות יש להם מרחב תחום שבו הם יכולים לחקור את סביבתם, לשחק בצעצועים שעל גבי המשטח ולפעול בחופשיות. גם עם ילדים גדולים יותר, חשוב להציב את הצעצועים ואת המשחקים שלהם בהישג ידם, ולא מוחבאים בארון גבוה, למשל, וזאת כדי שיוכלו לשחק בחופשיות בזמן הפנוי שלהם. כך, הם לא יהיו תלויים בכם שתורידו להם את הצעצועים מהמדף הגבוה, ויותר מכך: לא יצטרכו לשמוע “תיזהר!” או “שלא תיפלי!”, אם ינסו לעשות זאת לבד – אמירות שגם בהן יש משום פגיעה בחופש הפעולה.

גבולות נכונים הם גבולות שקבעתם בהתאם לצורכי המשפחה, ומתוך מטרה לשמור על הילדים, כשיש לכם הבנה ברורה איפה עובר הקו ששם מותחים את הגבול. למשל: אם החלטתם שביום חול שעת השינה של הילדים היא 20:00, כדי לספק להם זמן שינה ראוי המתאים לגילם, זה גבול הערות של הילדים. מובן שהגבולות צריכים להיות ברורים לכל בני הבית, וכדאי להזכיר לילד כשהגבול מתקרב. למשל: בשעה 19:55 להזכיר לו שעוד 5 דקות מגיע זמן השינה. אם הוא ממש באמצע פעילות, תוכלו להציע גמישות מסוימת, להסכים ל-5 דקות נוספות בלבד, לכוון תזכורת או שעון מעורר ולהסביר לילדכם שברגע שהצלצול ישמע, עליו להיכנס למיטה.

חשוב לעמוד במילה שלכם, אחרת ילדיכם יבינו כי הגבולות אינם באמת גבולות, וכי בכל עת שירצו לכופף אותם לטובתם הם יוכלו לעשות זאת. עשו זאת בלי כעסים (ואנחנו יודעים שלפעמים קשה מאוד לא לכעוס אל מול ילד שקיבל עוד 5 דקות ועדיין מתעקש להמשיך בשלו), אבל כן לפעול בנחישות. כעס ירחיק מכם את התוצאה הרצויה, בעוד שנחישות ועמידה על שלכם, בטון רגוע אך אסרטיבי, יגרמו לילד להבין שאתם בשליטה, ואינם מתכוונים לוותר כאן.

על הגבולות להיות מוסברים ומנומקים, כשיש הבנה גם מצד הילדים מהי התועלת עבורם, כמובן בהסבר שמתאים לגיל הילד. אם הילד למשל מתעקש לרכוב על אופניים בלי קסדה, עליו להבין כי הדבר מסוכן לו, וזו הסיבה שאתם לא מסכימים לכך.

תוצאות והשלכות במקום עונשים
מה עושים כשבכל זאת ילד עבר את הגבול ולקח לעצמו חופש פעולה רחב מדי? פעמים רבות אנחנו נוטים לאיים, למשל: אם הילד המשיך לצפות במסכים מעבר לזמן שהוגדר בגבולות, אנו עלולים לומר לו: “מחר אין בכלל מסכים”. או להעניש באותו רגע. אבל עונשים לא באמת משיגים את המטרה, הם פעולה שהילדים תופסים ככוחנית, ההורה מעניש אותי כי הוא יכול. במקום זה, דברו איתם על השלכות. למשל: אם הילד נכנס לישון מאוחר אחרי שעת השינה שנקבעה, ומבקש שתשבו לידו במיטה, תוכלו לומר לו “שעת השינה שלנו היא 20:00, אתה נכנסת מאוחר מכך למיטה, ועכשיו אני כבר עייפה, בשעה הזו, לכן לא אוכל לשבת לידך. אתן לך נשיקת לילה טוב ואצא”. כשהילדים מבינים שלמעשים שלהם יש תוצאות והשלכות, האחריות עוברת אליהם ומתקבל כאן חופש נוסף וחשוב לא פחות מחופש פעולה: חופש בחירה. בפעם הבאה הם יוכלו לבחור האם לעמוד בגבולות, או להפר אותם ולשאת בתוצאות.

לסיכום, חופש פעולה יכול להיווצר כשיש גבולות ברורים, כשיש איזושהי מסגרת ששומרת עלינו, ובתוכה אנו מוגנים. כך גם בבית, למשל, יש ארבעה קירות שמגדירים את גבולות הבית, ובתוכו יש לנו מרחב פעולה. יש לנו אפשרות לנשום אם נפתח את החלון – כך שגם הגבולות נועדו לשמור עלינו ולא לחנוק אותנו. נסחו גבולות ברורים שמטרתם והתועלת שבהם ברורה, הבהירו בינכם לבין עצמכם גם את המקרים בהם ניתן לכופף קצת את הכללים, והימנעו מגבולות נוקשים שמצמצמים ופוגעים במרחב הפעולה שלא לצורך.