רק מילה טובה…

 כל כך הרבה הורים הגיעו אלי בשנים האחרונות עם קשיי פרידה של ילדיהם בבואם מדי בוקר למסגרת החינוכית, דואגים ומוטרדים ומחפשים מענה.

היכולת של ילד להיפרד קשורה לפיתוח הנפרדות, קשורה ליכולת של ההורה להציב גבול וליכולת של ילד לסמוך על ההורה. פרידה היא חלק בלתי נפרד מהחיים, היא לא מכוונת להרע, ולהורים יש משקל גדול באופן בו הם פועלים ובמסרים אותם הם מעבירים לילדיהם. כאשר הופכים את הפרידה לעניין אישי, המלווה בקושי של ההורה להשאיר את ילדו בידי הצוות החינוכי, בהארכת זמן הפרידה וברגשות אשם של ההורה- הפרידה כבר הופכת לעניין אישי היושב על היחסים. וכשזה קורה, הפרידה מקבלת מקום גדול ומרבים לעסוק בה, לחזק את הילד על כל התקדמות קטנה.

ההורה נדרש לייצר שינוי בהתנהלותו על מנת שהילד ילמד שפרידה היא עניין שגרתי והיא זמנית ולא מכוונת כלפיו, אלא יושבת בבסיס ההבנה שהורים הולכים לעבוד ובאים לקחת את ילדיהם בסיום יום העבודה. כך מתנהל העולם.

והמשכתי לחשוב כמה אנחנו כהורים בד”כ לא מקדישים מקום לדברים שמתנהלים כמו אנו מצפים שיתנהלו וכמה אנחנו בד”כ לא מחזקים ילדים על דברים יומיומיים שמתקיימים, מבלי שהקדשנו להם מחשבה. ילד לומד לראות את עצמו לפי איך שהוריו רואים אותו ומה שהם מספרים לו עליו… אנחנו המקור הראשון ממנו הם לומדים על עצמם, על נקודות החוזק שלהם, על ההצלחות שלהם וגם על הקשיים והאתגרים שלהם.. כל מה שאנו נותנים לו מקום, הולך וגדל…

לכן, אם ניקח את הדברים האלו שאנחנו בד”כ לוקחים כמובן מאליו, נחזק את הילד דרכם, נביא למודעות שלו שאנחנו רואים אותו גם דרך הדברים הללו, נוכל להעצים אותו, לחזק את הדימוי העצמי שלו ולהגביר את הטוב.

באותו היום, כשבתי חזרה הביתה, חבקתי אותה ואמרתי לה ששמתי לב שהיא נפרדת בבוקר כל כך יפה, שאני נהנית ללכת לעבודה בתחושה שיש לי ילדה גדולה ובוגרת שיודעת להיפרד בשמחה. מאוחר יותר שמעתי אותה מדברת בטלפון עם סבתה ומספרת לה כמה היא גדולה ויודעת להיפרד יפה.

…”רק מילה טובה

   או שתיים לא יותר מזה”…

הכותבת היא מיכל קליין-נגר, יועצת משפחתית, מדריכת הורים ומרצה.

לדף הפייסבוק של מיכל

לאתר של מיכל