איך נעזור לילדים שלנו לפתח חוסן?
חוסן אצל ילדים. כיצד נוכל לעזור להם לפתח זאת?השנה הזו גילינו אולי יותר מכל את חשיבות החוסן הנפשי – היכולת שלנו להתאושש ממשברים ולהמשיך קדימה. חוסן נפשי חשוב מאוד גם לילדים, ולהתמודדות שלהם בעתיד עם אתגרי החיים. כיצד נוכל לעזור להם לטפח את החוסן שלהם? הנה כמה טיפים יעילים
השנה הזו היא כנראה השנה הקשה, הכואבת והמורכבת שידענו כמדינה. בשורות קשות לעיכול צצות חדשות לבקרים, ובמקביל – חוסר ודאות אופף אותנו, כשאפילו פעולה כמו לסגור טיסה כדי להתאוורר קצת הפכה לכזו שיש לקחת בעירבון מוגבל, עם ביטולי הטיסות הרבים. התקופה הזו משפיעה גם על ילדינו, שאמנם לא נדרשים להתמודד עם ההחלטות שלנו, המבוגרים, אבל גם להם משתבשת השגרה (ובפרט אם אתם גרים באזור הצפון).
תחושות של פחד, תסכול, כאב ורגשות לא נעימים נוספים הם לגיטימיים כמובן, אבל אם הם משתלטים על הילדים ופוגעים ביכולת העמידות, ההתמודדות וההסתגלות שלהם למצב החדש (עד כמה שהוא לא נורמלי), חשוב שנסייע להם לפתח את החוסן הפנימי שלהם, שיסייע להם גם בעתיד, כמבוגרים, להתמודד עם אתגרים ועם משברים בחיים. הנה כמה דרכים שיעזרו לכם במשימה החשובה:
תנו לגיטימציה לרגשות של הילדים. הדבר הראשון ואולי החשוב ביותר, הוא לתת לילדים את ההבנה שכל מה שהם מרגישים הוא בסדר. אם נבטל את התחושות של הילד, אם נאמר לו משפטים כמו “זו רק אזעקה, אין מה לפחד”, הוא עלול להבין מכך שאין הצדקה לרגש שלו, שההורים לא מבינים אותו, ומכאן הדרך להדחיק רגשות כואבים (או להפסיק לשתף את ההורים), קצרה. הכילו את הרגש הכואב שעולה. אמרו לילד שאתם מבינים אותו. תוכלו אף לשתף בתחושות שלכם, למשל: “אני מבינה אותך, זה באמת מפחיד, גם אני נבהלתי מהבום”, כדי שקודם כל הוא לא ירגיש לבד.
עזרו לילד לגלות את הכוחות שבו. בשלב השני, חשוב שהילד יידע מה הכוחות הטמונים בו, שיכולים לסייע לו להתמודד עם המצב. לכולנו יש כוחות. הזיהוי שלהם וההבנה מה הכוחות הזמינים לנו שנמצאים בתוכנו, הוא כשלעצמו מחזק. מומלץ לכתוב על פתקים רשימה של כוחות ומשאבים (למשל: הכוח להירגע, הכוח לבקש עזרה, כוח האומץ, כוח החברות, כוח השיתוף, כוח היצירתיות, כוח ההומור ועוד ועוד), על כל פתק כוח אחר. עשו זאת יחד עם הילד, קשטו כל פתק, שאלו אותו גם אילו כוחות הוא מכיר, ואילו הוא מזהה בעצמו. אם הוא מתקשה לזהות, עזרו לו והזכירו לו סיטואציות מהעבר שבהן הפגין יכולות (למשל: זוכר שבשנה שעברה נכנסת לגן חדש, לא הכרת אף אחד, ואחרי זמן קצר כבר היה לך חבר אחד? זה מראה שיש לך את הכוח להסתגל למקום חדש, ואת כוח החברות). אחרי שתהיה ברשותכם רשימת כוחות מכובדת, הכניסו אותה לקערה או לצנצנת, כתבו עליה “הכוחות של… (שם הילד.ה)”, והציבו אותה במקום בולט בחדרו. הזכירו לו שאלה הכוחות שלו, ובכל פעם שיחווה תסכול, חוסר אונים או תחושה קשה אחרת, הציעו לו לחפש בצנצנת הכוחות שלו את הכוח שיכול לעזור לו להתגבר על המצב.
בצעו את ההפרדה בין מה שבשליטת הילד למה שלא. הרבה פעמים ילדים, וגם אנחנו המבוגרים, חווים כעס או תסכול מדבר מה שאינו בשליטתנו בכלל. אין לנו שליטה, למשל, על כמות האזעקות שתהיה, אבל יש לנו את השליטה לבחור לשהות בתקופה זו במקומות שיש בקרבתם מרחבים מוגנים, כדי לצמצם את תחושת חוסר האונים. גם לנו, כמבוגרים, אין שליטה על כמות החדשות הקשות שישדרו בערוצי התקשורת השונים, אבל יש לנו שליטה על המינון, על כמות החדשות והמידע שאנחנו בוחרים להיחשף אליה. אותו הדבר כמובן עם ילדים – ההבחנה בין מה שבשליטתנו למה שלא היא חשובה. מה שלא בשליטה שלנו – אין לנו איך להשפיע עליו, ולכן אפשר לשחרר אותו. מה שבשליטה שלנו – עליו אנחנו יכולים להשפיע, ולעיתים זו תהיה אפילו רק התגובה שלנו, הפרשנות שלנו לדבר עצמו.
מיסגור מחדש. ההבחנה בין מה שבשליטתנו למה שלא, וההבנה שהרבה פעמים השליטה שלנו היא רק על התגובה שלנו, מובילה לעניין של מיסגור מחדש: הרבה פעמים יש לנו ולילדים שלנו תגובות אוטומטיות למצבים, על סמך הפרשנות שנתנו להם בעבר, או מה שקיבלנו “בירושה” מההורים שלנו (ובהתאמה, הילדים שלכם קיבלו בירושה מכם). שינוי הפרשנות לרוב יוביל לתגובה חדשה, והיא כשלעצמה יכולה לעשות את השינוי. כך, למשל, אם בזמן אזעקה הפרשנות של הילד היא “יורים עלינו טילים”, הרגש שיעלה הוא כנראה פחד, והגוף יגיב בהתאם. לעומת זאת, אם בזמן אזעקה הפרשנות שתעלה היא “יש אזעקה עכשיו והיא שומרת עלי, היא מודיעה לי שצריך להיכנס למרחב מוגן”, התחושה תהיה כנראה שונה. עזרו לילד לבצע מיסגור מחדש לסיטואציות מורכבות, וחפשו את הפרשנות החדשה והמיטיבה, שתסייע לו (וגם לכם) להתמודד.
שאלו את הילד מה יכול לעזור לו עכשיו. הרבה פעמים אנחנו מנסים לפתור לילדים שלנו בעיות – באופן טבעי, קשה לנו לראות אותם במצוקה, ואנחנו לעיתים ממהרים למצוא בעצמנו את הפתרון עבורם. אלא שאקט כזה לא באמת יעזור להם, וגם אם יפתור עבורם נקודתית את העניין שאיתו הם מתמודדים, הרי שבטווח הרחוק זה יכול להזיק להם. חשוב שהילדים ידעו לבד מה יכול לעזור להם ולהוציא אותם מהסיטואציה הלא נעימה שעמה הם מתמודדים (בהישען על ההמלצות הקודמות, בין היתר תוך חיבור לכוחות שלהם וההבנה מה בשליטתם ומה לא). תוכלו לסייע להם על ידי השאלה הפשוטה: מה יכול לעזור לך עכשיו? כמובן, אפשר לתת עצות, אבל חשוב שהפתרון יגיע מהם.
חזקו את הילדים כשהם מצליחים להתגבר על אתגר. חיזוקים חיוביים יכולים להוות תמריץ, לכן כשאתם רואים שהילד או הילדה מצליחים להתגבר על משבר או לצלוח אתגר מסוים, כשאתם מזהים אצלם חיבור לכוחות שלהם – החמיאו להם, שבחו אותם וחזקו אותם.
טפחו את התקווה. גורם משמעותי בשמירה על חוסן נפשי הוא אופטימיות ותקווה. גם אם בשנה הזו אתם מרגישים שקצת אבדה לכם התקווה ושלעיתים הייאוש משתלט, חשוב לטפח אותה, ואת האמונה שזו בסופו של דבר תקופה, ושגם זה יעבור. למדו גם את ילדיכם שכל דבר קשה עובר בסוף, ששום משבר לא נמשך לנצח, ושגם הרגש הכי לא נעים, חולף. בדיוק כמו גל במים.
למדו את הילדים טכניקות הרגעה. נשימות עמוקות, שטיפת פנים במים קרים, מוזיקה נעימה – כל מה שיכול לעבוד כדי להרגיע את הגוף. שתפו את הילדים בדברים שמרגיעים אתכם, ובדקו יחד מה יכול להרגיע אותם.
צאו לטבע. לטבע יש אפקט מרפא, ושהייה בסביבה ירוקה או בקרבת הים יכולה לעשות פלאים לגוף ולנפש. גם לפעילות גופנית יש השפעה על מצב הרוח שלנו, לכן כדאי לעודד את הילדים לצאת יחד איתכם להליכה קצרה, לרכיבה על אופניים או לכל פעילות ספורטיבית שהם ואתם אוהבים.
דוגמה אישית. כמובן, כמו בכל דבר, חשוב שנהווה דוגמה אישית לילדנו, גם בעניין החוסן הפנימי. הביעו רגשות ליד הילדים, הראו להם שאתם מאמינים בעצמכם, התחברו לכוחות שלכם, וצאו לפעמים מאזור הנוחות. אם תראו להם דרך טובה להתמודד עם אתגרים, יהיה להם מודלינג נכון שהם יוכלו לחקות.
בהצלחה!
